כפר קרע אינו עיר

השבוע חגגו ראש המועצה המקומיתכפר קרעותושביו עם חלק מהחברה הערבית את הכרזת משרד הפנים על כפר קרע כעיר. זוהי ההכרזה השלישית באחרונה על יישובים ערביים כערים, אחרי מג'אר ועראבה, ונראה כי הקריטריון היחידי שעניין את שר הפנים הוא מספר התושבים - לא התשתיות ולא מבחנים אחרים. וכאן טמון מסר מאוד פשוט:

ככל שהאוכלוסייה גדלה, כך הכפר הופך לעיר. ללא קשר לשאלת משאביו או יכולותיו כיישוב להתפתח או להכיל את גודל האוכלוסייה.

במבחן המעבר מכפר לעיר, וההכרזה החגיגית שלמשרד הפניםושל המועצה המקומית, אין שום בשורה לתושב הפשוט. הכפר נשאר אותו הכפר, והתוספת הדומיננטית היא בתקן חדש לעוד תפקיד נוסף לסגן ראש עיר, ואולי הגדלת הלשכות של נבחרי הציבור - בדיוק בתזמון הנכון של שנת הבחירות. הלכה למעשה - אין כאן שום שינוי, וספק אם יהיה.

המדינה, באמצעות משרד הפנים, עושה טעות גדולה כשהיא מכריזה על כפר כעיר, והציפייה מהמנהיגות הערבית, בעיקר בשלטון המקומי, היא שיתנגדו להחלטה כזו. ברור שנבחרי הציבור ישמחו לקבל עוד כמה תקנים ותקציבים, שבעיקר מיועדים לתחזק ולשמן את המערכת הקואליציונית העירונית שלהם.

על מנת להכריז על הפיכת יישוב מכפר לעיר, אמורה להיות הכנה לפחות של עשור, אם לא שניים, מבחינה תכנונית ומבחינת התשתיות. זה לא קורה, בעיקר בגלל שני אתגרים דומיננטיים: הראשון הוא היעדר תוכניות מתאר מאושרות מהמדינה, והשני הוא היעדר תכנוני נכון.

היישובים הערביים כיום הם כולם כפרים, ללא יוצא מן הכלל. מנצרת, העיר הערבית הגדולה ביותר, ועד לרהט, העיר הענייה ביותר במדינה. שתיהן, כמו יישובים אחרים, מוגדרות ערים, אך בפועל הן לא יותר מאשר כפרים גדולים, ואפילו שכונות עוני. הן נעדרות כל משאבים והכנסות, ונעדרות אזורי תעשייה ותעסוקה שיוכלו לממן את הפיתוח שלהן מהכנסות מסים וארנונה מעסקים. כי מסי הארנונה מהמגורים בקושי מספיקים לרשויות המקומיות, היהודיות והערביות, לתת שירותים מינימליים לתושב.

עיקר תהליך המעבר מיישוב כפרי לעיר הוא תכנוני, וזהו הפרמטר החשוב, הרבה יותר ממבחן מספר התושבים. התכנון אמור להתחיל שנים קודם להכרזה, אבל אין כל משמעות למעבר כפר למעמד עיר אם לא יכלול הקמת אזור תעשייה ואזור תעסוקה, הקמת שכונות חדשות ומודרניות, פיתוח מערכת חינוך ותשתיות, אישור חוקי עזר והוספת שירותים אלמנטריים, במיוחד במישור הביטחון האזרחי, כמו פיקוח עירוני, תחנות כיבוי אש, משטרה ותחנת מד"א.

הוא יישאר כפר, יתנהל כמו כפר, ורק פקידי ממשלה שיושבים בירושלים ולא מכירים כלל את מיקום היישוב יתייחסו אליו כאל עיר.

המעבר מכפר לעיר הוא גם תהליך סוציו־אקונומי, ובחברה הערבית מרגישים את השינוי ואת המעבר מחברה כפרית לחברה עירונית. זהו תהליך שקשור ישירות לגלובליזציה ולישראליזציה האזרחית, ולא הפוליטית, שעוברת החברה הערבית. לא מדובר ברמה הקולקטיבית, אלא ברמה האישית של האזרחים הערבים שלומדים ומתפתחים יותר, כשברמה היישובית הפערים בהשוואה ליישובים היהודיים עדיין גדולים.