"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

קרן הארנונה? זה שוב החרדים

המדינה מנסה באמצעות הקרן לאפשר גם לפריפריה לצמוח • הנהנות העיקריות מהחוק הן ערים חילוניות כמו אשקלון, אופקים, עכו ועוד • אז למה עוד הפעם קופצים על עגלת השנאה לחרדים?

,עודכן
0השמעה
בני ברק, 13 בנובמבר 2022, צילום: יהושע יוסף

אני גרה בבני ברק, אבל עובדת ברמת גן. הארנונה הגבוהה שמקום עבודתי מפריש לעירייה מתחלקת רק בין תושבי רמת גן, שנהנים ממנה ומפירותיה. אני, שמבלה את רוב שעות היום במקום העבודה ומפרנסת את המסעדות ואת העסקים באזור, לא נהנית מהכספים שמקום עבודתי משלם מדי חודש לקופת העירייה.

למרות שתושבי רמת גן כינו אותי ואת חברותיי "פרזיטיות ששודדות את הקופה הציבורית", אני מכניסה כסף לעיריית רמת גן, שמרוויחה בעיקר משטחי המסחר והעסקים שמשלמים לה סכומי עתק, בעוד אותם תושבים שקוננו על שוד הקופה הציבורית של עירם דווקא מייצרים לה הפסד. למצב כזה קוראים "חוסר צדק חלוקתי", והוא זה שעומד בראש הסערה התורנית במדינת ישראל, אשר האיום הקיומי שעומד למוטט אותה הוא המושג שאזרחי המדינה נאלצו ללמוד: "קרן הארנונה".

בקצרה: חוק שקידמו במדינת ישראל במשך שנים גם ממשלות קודמות וגם מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, ושזכה ועדיין זוכה לתמיכה בלתי מסויגת של האגף המקצועי במשרד האוצר.

באריכות: בניגוד לארנונה עירונית, שניתן לראות כיצד היא משרתת בצורה הוגנת את התושבים המתגוררים בעיר, ארנונה עסקית לא חוזרת בהכרח לעשרות אלפי העובדים שמגיעים למקום העבודה מערים אחרות, וחוזרים בסוף היום למקומות שבהם התשתיות ירודות ואיכות החיים נמוכה.

מציאות כזו מייצרת מצב שבו ראשי ערים מעדיפים לבנות לעסקים ולא למגורים, וזאת על חשבון שטחי המגורים. לפי ההצעה החדשה, בין 10 ל־28 אחוזים מהארנונה העסקית של כל מקומות העבודה יועברו לעידוד בנייה למגורים בערים החלשות יותר, מה שיביא לירידת מחירי הדיור בכל בארץ.

אך גם אם נתיבות תקים עוד מגדל אייפל בשטחה, היא עדיין לא תיהנה מהאטרקטיביות ומהיתרונות שיש למגדלים בתל אביב. זה לא כוחות.

ואת זה המדינה מנסה לאזן ולפתור כדי לאפשר גם לפריפריה לצמוח. ייתכן שיש חסרונות מקצועיים בהצעה, אך במקום דיון ענייני במסדרונות האוצר, קלטו ראשי הערים החזקות את השיטה והחליטו למחזר את מה שעבד עד כה ועובד תמיד: לגרור את החרדים לאירוע, לזרוע תבהלה, לצבוע אותה בצבעי מחאת קפלן ולזעוק שצריך להציל את המדינה מהפרזיטים שודדי הקופה הציבורית.

הגדילו לעשות חלק ממייסדות מיצג "סיפורה של שפחה", שהשלימו את הפאזל כאשר קראו לקהל להצטרף למחאות בכל חלקי הארץ. הלכתם לאיבוד? גם אנחנו. בעיקר כי הנהנות העיקריות מהחוק הן ערים חילוניות כמו קריית ביאליק, אשקלון, אופקים, עכו, עפולה, נהריה ועוד, בניגוד לבני ברק למשל, עיר שנהנית מהכנסות גבוהות מאוד מארנונה עסקית בשל מגדלי העסקים התוססים שהקימה בשטחה, והיא עתידה להיות אחת הנפגעות הגדולות מהחוק.

רבים קופצים על עגלת השנאה לחרדים: היא זמינה, מכילה ויש בה מקום לכווווווולם. היא לא דורשת בקיאות, ומייצרת תוצאות פנטסטיות בזמן קצר. החרדים התרגלו להיות שק החבטות הלאומי. במקרה הזה מי שיפסידו הם כלל תושבי מדינת ישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מירב סבר

כתבת רווחה

כתבת תחקירים וחברה של 'ישראל היום'. כותבת על נשים, חרדים, ועוולות חברתיות. פרסמה בין היתר את ׳תחקיר הכדורים הפסיכיאטרים' שחשף כי נשים חרדיות המבקשות להתגרש מוצגות כמשוגעות ומוכרחות ליטול כדורים פסיכאטרים. סבר חשפה כוונת המפלגות החרדיות לאפשר לבנות סמינר להיות מטפלות באמנות ללא תואר אקדמי, ואת הנזקים הרבים שנגרמו בשל טיפול כזה. היתה הראשונה שפרסמה תחקיר מקיף על האונס ופשעי המין שביצעו מחבלי חמאס בשבעה באוקטובר ונתנה במה לנשים שעמלו על תיעוד הזוועות.

כדאילהכיר