ימין ושמאל מתאחדים מול הביורוקרטיה

איך חוק נולד? בפרפראזה על שירו של יהונתן גפן ז"ל - בהתחלה זה קשה, אחר כך כולם לוקחים קרדיט וכולם שמחים, ופתאום איזה יופי. ביום שלישי האחרון, בין מאבקי הרפורמה לסבב מלחמה בג'יהאד, התאחדו נציגי הסיעות השונות בוועדת הכספים, ממפלגת העבודה ועד לבית היהודי, והצליחו להתעלות על המחלוקות ולהצביע פה אחד בעד"חוק עוסק זעיר". אפילו ההסתדרות בירכה. איך זה קורה בשיאן של מחלוקות בעם? מה גורם להסתדרות, לשמאל ולימין להתאחד למען הצעת חוק שמקורה בפורום קהלת?

התשובה נעוצה בשני חלקים: האחד הוא תוכן החוק, והשני הוא דרך קידומו. "חוק עוסק זעיר" בא לענות על בעיה פשוטה להסבר וקשה לפתרון. בישראל, העול הביורוקרטי של להיות עצמאי הוא גבוה במיוחד. בשפה הכלכלית הבעיה הזו נקראת "עלות ציות", והיא עונה על השאלה של "כמה עולה לציית לחוק". כלומר, לא מדובר רק בגובה המס, אלא בעלות של הביורוקרטיה הנלוות. גילינו שפעמים רבות עצמאי קטן שהכנסתו היא כ־70 אלף שקלים בשנה, צריך לבזבז שעות רבות ולהוציא אלפי שקלים רק כדי לגלות שהוא לא חייב במס. במקרים שהחוק בא לשנות, המדינה אינה מרוויחה דבר, אך העצמאי מפסיד זמן רב וכסף. העלות הזו מובילה אנשים רבים לוותר על הכנסה ולשפר את מצבם, ובמקרים אחרים מובילה לעבודה בשחור לא כדי להעלים מסים, אלא כי העמידה בכללי המדינה יקרים מדי בזמן ובכסף.

במצב הנוכחי, בטרם החוק יעבור בקריאות שנייה ושלישית וייכנס לתוקף, עצמאים מפסידים כסף רב, כבולים בסבך ביורוקרטי כדי לתת למדינה דו"חות שלא מייצרים עבורה שום הכנסה, ואף גורמים לה להוציא כספים על טיפול בביורוקרטיה הזו.

הפתרון צריך לאזן בין הרצון להפחית את הביורוקרטיה לבין הימנעות מפגיעה בהכנסות המדינה ממסים. ההצעה שלנו, בקהלת, כללה דיווח אד הוק על העסקאות באמצעות אפליקציה ופטור מתשלום מס עד לתקרה מסוימת, תקרה שבלאו הכי לא היתה זוכה למיסוי. כמו כן, קיווינו למצב שבו לא יהיה צורך בפתיחה ובסגירה של תיקים ובהגשה של דו"חות שנתיים. מאות אלפי אנשים היו יכולים ליהנות מהקלה מיידית בביורוקרטיה, ומאות אלפים נוספים היו יכולים להיכנס למעגל התעסוקה הזעירה, וכל זאת ללא פגיעה בהכנסות המדינה ממסים.

הצעת חוק זו קודמה על ידי אביר קארה עוד בטרם כניסתו לכנסת ולממשלה, והוגשה על ידי ח"כ אריאל קלנר, אז ח"כ צעיר בליכוד. תחילה היא נתקלה בהתנגדויות רבות, גורמי אופוזיציה לא רצו שיילקח קרדיט, פקידים שונים רצו לשמר את שליטתם במידע הרב ובתעסוקה שזה מעניק להם, וקבוצות לחץ שמרוויחות מהבלבול נכנסו לחגיגת הלחצים. גם ההסתדרות התנגדה עקב חששה לפגיעה בשליטתה ביחסי העבודה בישראל והחשש שלה מחיזוק מעמד העצמאי הלא מאורגן.

לאחר נפילת הממשלה ועליית ממשלת ה"שינוי", קודמה הצעת החוק, הפעם על ידי ח"כ אביר קארה, גלית דיסטל אטבריאן, ולדימיר בליאק ואחרים. גם רשות המס החלה להשתכנע והציעה גישה שלבסוף הפכה לחלק מחוק ההסדרים של הממשלה הנוכחית. ההצעה שעברה היתה גרסת האוצר שאומרת כי עוסק זעיר, שהכנסתו היא מתחת ל־120 אלף שקלים, יוכל לנכות מהכנסתו 30% כהוצאה נורמטיבית (כלומר, בלי לדווח על הוצאות) ולסיים את הסיפור בדו"ח שנתי מקוצר הדומה לתיאום מס.

ההצעה שעברה אינה מושלמת, אך היא בשורה גדולה לעצמאים הקטנים ולאלה שייכנסו למעגל העצמאות בעתיד. הנקודה החשובה בסיפור היא שאם שמים את האגו בצד, שיתוף פעולה בין השמאל לימין יכול להוביל לתוצאות מצוינות עבור האזרחים בישראל.

מדינת ישראל צריכה יותר חוקים שמפחיתים רגולציה, ביורוקרטיה ושליטה של קבוצות לחץ. רווחת האזרח תלויה בהפחתת גובה הלהבות והשנאה, ובאימוץ משנה פוליטית שמציבה את האזרח ואת חירותו במרכז התפיסה הפוליטית הישראלית.