תנועת המחאה חייבת להתפתח ולהתקדם

כבר ארבעה חודשים שמאות אלפי ישראלים מבלים את מוצאי שבת בהפגנות. מצפון ועד דרום - עם ריכוז עצום ממדיםברחוב קפלן שבתל אביב- עומדים המוני ישראלים עם דגלי ישראל ובחולצות מחאה, ברחובות ובכיכרות של הערים, ומאזינים בכל שבוע לאותם מסרים: "ממשלה של אי־שוויון לא תביא שום ביטחון", "המדינה בסכנה - אין חקיקה בלי הסכמה", "לממשלה אין מנדט לקרוע את העם", "לא תהרסו את הדמוקרטיה!".

הנואמים, ואני ביניהם, נדרשים לייצר ורסיות חדשות של ביטויי התנגדות לממשלה ולמהלכיה, ולהסביר ברהיטות ובעוצמה את הסכנות הטמונות בהם. קשה להאמין שציבור המפגינים לא מאס בנאומים, שחוזרים על עצמם שוב ושוב.

תנועת מחאה, באופן טבעי, היא תנועת התנגדות. המחאה היא תמיד אופוזיציונית ותפקידה להגיד "לא יקום ולא יהיה!". אבל המחאה הזאת - שהפכה בעידן חוסר הוודאות וחוסר היציבות הגדול בתולדותינו לאי של ודאות ויציבות שמתחדש בכל מוצ"ש כמו שעון - חייבת להתפתח ולהתקדם אם היא רוצה לשמור על המומנטום ועל הרלוונטיות. היא לא יכולה להמשיך להגיד רק "מה לא". היא חייבת להתחיל להגיד "מה כן".

זה הזמן למסרים ולרעיונות חדשים. זה הזמן לנהל דיון בשאלה לאן הולכים מכאן, גם בהפגנות. זה הזמן להעלות לבמות נואמים שיכולים להצית את הדמיון של מאות אלפי ישראלים לכך שיכול להיות כאן אחרת. להשמיע את קולם של מנהיגים שמסוגלים לא רק להסביר מדוע מדובר בממשלה המסוכנת בתולדותינו, אלא גם מסוגלים לתאר איך נראית ממשלה טובה יותר, במה היא נבדלת מהנוכחית ואיך תוכל להוציא אותנו מהמשבר.

זה הזמן לבקש מהנואמים: אל תיתנו לנו רק כעס ותסכול, אל תדאגו רק לגייס אותנו להפגנה הבאה - תנו לנו תוכנית עבודה, תנו לנו תקווה, החליפו את הייאוש שלנו באמונה בדרך חדשה.

זאת ועוד. הביאו אל הבמות נואמים שירחיבו את מעגלי התמיכה במחאה. המגמה הזאת כבר החלה, עם מגוון הולך וגדל של נואמים שמייצגים חתך הולך וגדל של החברה הישראלית. את המגמה הזאת צריך להרחיב אף יותר, גם אם פירושה השמעת מסרים מורכבים יותר בהפגנות.את הקהל העצום של המחאה חייבים להרגיל כבר עכשיו לשמוע רעיונות חדשים, תפיסות מגוונות, מבטאים רבים בסגנונות שונים: יותר מסורתיות, יותר יהדות, יותר ערביות, יותר דתיות, יותר שמרנות. זה לא פשוט, כי התרגלנו כבר ארבעה חודשים לסט יחסית צר של מסרים, אבל זה הכרחי - זה המפתח ליציאה מהמשבר.

מהמשבר הזה ישראל תצא רק באמצעות ברית חדשה שתקום במרכז המפה הפוליטית. ברית ציונית של ישראלים המאמינים שהאתוס הישראלי המוביל היה ונשאר מדינה יהודית ודמוקרטית בדיבור אחד. ברית של ישראלים פרגמטיים ומתונים, אוהבי הארץ ואוהבי אדם, המכירים בכך שדרושה לישראל קואליציה שאינה "ימין על מלא־מלא" או "מרכז, שמאל, ערבים", אלא קואליציה רחבה ומעשית של כל הכוחות המאמינים במגילת העצמאות. גוש של מפלגות המייצגות את כל החלקים בציבור שדוגלים בממלכתיות - המדינה לפני השבט או המגזר, אך לא במקומו - ומבקשות למצוא קווי יסוד שהם בעיקרם כלל־ישראליים.

לא מסכימים? בסדר גמור. בואו להפגנות עם מסרים אלטרנטיביים. הביאו חזון מתחרה. בציבור הרחב כבר נשמעות הצעות מכל הסוגים. יש הטוענים שצריך להיפרד למדינת ישראל ולמדינת יהודה, יש הטוענים שישראל צריכה להתחלק לקנטונים או לאוטונומיות, ויש שמבקשים להקים מחנה ליברלי־דמוקרטי גדול וחזק שינצח בבחירות הבאות.

הדיון הזה צריך להתקיים בהפגנות, הרעיונות האלה צריכים לעלות במחאה, כי את כל האנרגיה שהתפרצה בחודשים האחרונים יש לתעל להצעת ערך חיובית חדשה לישראל. המחאה המתמשכת, המרגשת והמפוארת בתולדות המדינה צריכה להתגלגל לתנועה הציונית החדשה, שתניע אותנו להתחדשות רעיונית, פוליטית וחברתית.