החג נגמר, ואפשר להתפנות לתוצאות העלאת הריבית: בנק ישראל העלה אותה הרי ברבע אחוז, וההתקפות על המהלך לא איחרו לבוא. מדובר בהתקפות פופוליסטיות ומזיקות, במיוחד בתקופה זו. השר שלמה קרעי צייץ בטוויטר: "תודה לנגיד בנק ישראל על מתנת החג המפוארת שהעניק לאזרחי ישראל. עם אטימות כזו ערב חג הפסח...".
ציוץ זה לא רק מראה חוסר הבנה בכלכלה, אלא גם שואב את ההיגיון שלו מתעמולה מרקסיסטית ואנטישמית בת מאות שנים.
אי אפשר לחשוד בי שאני לא תומך של שר התקשורת שלמה קרעי. תמכתי בו בפריימריז בליכוד, אני תומך ברפורמה שלו בתקשורת הישראלית, ואני מתומכי הרפורמה במערכת המשפט.
ואף על פי שיגידו שאני "יורה בנגמ"ש", הנגמ"ש שלי הוא מדינת ישראל - לא נגמ"ש הציוצים בטוויטר.
בסיס הטענה נגד העלאת הריבית הוא ש"אזרחי ישראל ייפגעו", ואכן - רבים מאזרחי ישראל משלמים על המשכנתאות ועל ההלוואות שלהם בריביות צמודות לריבית בנק ישראל, ונפגעים מהעלאת הריבית.
אבל בנק ישראל לא מפגין "אטימות בערב החג". כשבנק ישראל בא לקבל החלטה על הריבית, הוא צריך להסתכל על התועלת של כולם. תפקיד בנק ישראל הוא לבלום את האינפלציה - בלי העלאת הריבית האינפלציה היתה גבוהה יותר. ומי נפגע מהאינפלציה? כולם. כשהאינפלציה משתוללת כי הריבית נמוכה מדי - אז הכסף של כולם שווה הרבה פחות.
אילו בנק ישראל לא היה מעלה את הריביות, אז סל המצרכים (גם לפסח) היה גבוה הרבה יותר, והרכיב המדדי במשכנתא היה מזנק. כל משפחה היתה נפגעת הרבה יותר מהאינפלציה מאשר מהעלאת הריבית.
קרעי, וכך גם אלי כהן ומשה גפני, מנסים, לצערי הרב, לזכות בנקודות פופולריות מהציבור, כי האזרחים רואים את המשכנתא עולה - אבל לא את תהליך בלימת האינפלציה. הם רואים את המחיר, אבל לא את התועלות במהלך. בנק ישראל צריך לבחור בין אינפלציה משתוללת לריבית מעט גבוה יותר, והוא בוחר נכון.
הביקורת על מנגנון הריבית שמורה בדרך כלל לשמאל ולימין קיצוניים, שמתעניינים יותר בכאוס שמקדם את האינטרסים הקיצוניים על פני היגיון כלכלי. טענות על ה"ניתוק" כביכול של בנק ישראל שייכות לביטאון המפלגה הקומוניסטית, לא לראשי המפלגה הלאומית־ליברלית של ישראל.
יש כמובן מקום לביקורת על בנק ישראל, כמו על כל מוסד במדינה דמוקרטית. לבנק ישראל יש מדיניות מטבע חוץ שנויה במחלוקת, שמחזקת את היצואנים על חשבון משקי הבית, ויש לו מדיניות פיקוח בנקאית שמטילה פיקוח רגולטורי יקר וייתכן שהדוק מדי, אך הביקורת הזו צריכה להגיע מתוך הבנה בכלכלה, ולא מתוך רצון לגרוף נקודות פופולריות בציבור.
נוסף על הטעות הכלכלית והניצול הפופוליסטי של האי־הבנה הציבורית, להתקפות על בנק ישראל יש השלכות הקשורות גם לרפורמה המשפטית.
כשעצמאות הבנק המרכזי מאוימת, גופים כלכליים עולמיים מסתכלים בדאגה. בין שהם מאמינים שהרפורמה המשפטית טובה ובין שרעה לכלכלה, הוספת אמירות מסוג זה פוגעת באמינות שלנו, וירידה באמון פוגעת בהשקעות הזרות, מורידה את דירוג האשראי ומעלה את עלויות גיוס ההון.
משקיע ישראלי או זר יימנע מהשקעה בכלכלה שבה פוליטיקאים קובעים את הריבית, וחברות הדירוג יזהירו אפילו מאפשרות קלושה שמצב כזה יכול להתרחש בישראל.
בליבה של המערכה על עתידה ועל דמותה של הדמוקרטיה הישראלית, אין שום תועלת בלגרום לשר האוצר ולראש הממשלה לרוץ עם "מסרי הרגעה" לסוכנויות הדירוג בגלל רצון לקבל כמה לייקים. ההתקפות על בנק ישראל בגלל מדיניות הריבית הן הירי האמיתי בנגמ"ש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו