אתם יודעים מה לעשות אם הילד שלכם נחנק?
הוא ישב על ברכי אמו ולעס חלה • ואז ריקי, שישבה ממול, התחילה פתאום לצעוק: הוא לא נושם, הוא לא נושם! • מה שקרה מהרגע הזה הוא שיעור חשוב לכל הורה
Your browser doesn’t support HTML5 audio
אני מוכרח להודות שגם עכשיו, כשכבר חלפו כמה ימים ואני מעלה את הדברים על הכתב, עדיין היד רועדת מעט ותמונות נדלקות וכבות וקולות חוזרים. זה ארך אמנם דקה וחצי, אבל זה היה נורא.
צהרי שבת, ארוחה רבת משתתפים בביתנו.
20 אנשים, חלקם עיתונאים, וכולם ביחד מכרסמים ומדברים בצפיפות ובתנועות ידיים. ברגע המדובר הנושא היה, אם אינני טועה, ההשוואה בין המחאה העכשווית להפגנות נגד ההתנתקות. המילה האחרונה ששמעתי היתה "פרוקצ'יה" ואז מורי התחיל לחרחר.
מורי בן שנתיים וחודשיים, ילד גאון שיודע בעל פה את כל "מה נשתנה". לא כי לימדו אותו, אלא מתוך האזנה לחזרות שעושים אחותו ואחיו הגדולים. הוא ישב על ברכי אמו - אחיינית שלי, ולעס חלה. ואז ריקי, שישבה ממול, התחילה פתאום לצעוק: הוא לא נושם, הוא לא נושם!
כדי שלא להעמיס מתח נוסף על הקורא הישראלי שגם כך מצוי במצב גבולי בימים אלה, נדלג רגע לסוף: מורי ניצל וישאל בעזרת השם בליל הסדר את כל ארבע הקושיות, אם לא יירדם עד אז ואם לא יעמוד על הכיסא מעשה ילדים מעצבנים, יעווה פניו בביישנות ויתחיל לבכות כאילו הוא לא מחכה חודשיים לרגע הזה בדיוק, אבל בואו נחזור לשולחן.
בשלב הזה התחיל בליל היסטרי של צעקות. האב ניסה מפה והדודה דחפה משם, וכבר בשניות הראשונות הוחמר המצב עוד יותר, עד שקם צביקה חברנו שישב בקצה השולחן, השכיב את הילד על זרועו כשראשו כלפי מטה, ביצע בו פרוטוקול ממושך של חבטות בגב - וכדור חלה נפלט החוצה.
באותו הזמן הדוד בעל הבית, עבדכם, רץ לחדרו כדי להזעיק עזרה, וגילה לחרדתו שסוללת הטלפון נגמרה. טלפון קווי אין כמובן. מה אנחנו, תחנת מוניות?
וכך אני עומד מול המכשיר המת, מחבר את המטען לשקע ומבין שאנחנו הולכים לאבד את הילד הזה בגלל בטרייה.
נס שפתאום שמעתי את קריאת ההרגעה.
ובעוד מורי מתאושש ושותה וכולם מסביב מנסים להירגע, מתחילה לחלחל ההכרה הברורה שאיש מיושבי השולחן הבוגרים, חוץ מצביקה,לא יודע מה עושים במקרה כזה.
אני יודע בערך, ההוא יודע משהו כללי, זאת ראתה סדרה. נאדה. לאף אחד אין פרוטוקול ברור, בשעה שיש כזה. היום אני יודע שיש.
וזה לא נורמלי. זה לא נורמלי. ואם יש לכם ילדים או נכדים קטנים, וגם אם אין, עזבו הכל עכשיו ותבדקו עם עצמכם שאתם יודעים מה עושים במקרים בסיסיים של תאונות ביתיות מהסוג הזה. מתוך אחריות לא אכתוב כאן את ההוראות, איני מוסמך לכך, אבל פשוט לכו, תשאלו ותלמדו. יש הוראות ברורות והן קלות לביצוע. וכל אחד ואחת צריכים לדעת אותן בעל פה.
מה שכן בסמכותי, ואת זה אתרום בעונג, זו שורת ההנחיות שאינן רפואיות:
חלה לעוסה היא כדור ברזל. בשביל זה יש גלוטן;
צריך כל הזמן לשים עליהם חצי עין. במיוחד באוכל;
במקביל לכל פעולת הצלה שהיא, יש להזעיק עזרה;
תמיד צריך שיהיה טלפון פעיל בבית, חול ושבת;
ואין שום עניין שהילד יחזור פעמיים על ה"חמץ ומצה", "שאר ירקות", "הלילה הזה" וכו'. זו סתם התעללות. מספיק פעם אחת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו