אז גם שני שופטים הם "מהפכה משטרית"?

כבר חודשים מספרים לנו שאהרן ברק בסך הכל "לא מצא" שופטים פוטנציאליים מזרחיים במשך כל השנים כדי למנותם לבית המשפט העליון. ומאז החלו הדיונים על הרפורמה, הסבירו לנו אוהדיו שאין שום בעיה עם גיוון בבית המשפט. להפך, צריך לעשות זאת ואין שום מחלוקת.

אבל איך בדיוק יתבצע הגיוון הזה בלי לאפשר לצד השני להכניס ולו שופט אחד השונה מהם בהשקפת עולמו? איך עושים גיוון?

מי שרוצה "גיוון" - מילה בעייתית בפני עצמה, שהופכת את מחצית העם לסוג של "מיעוט" שצריך לתת לו גם ייצוג, מי שמדבר על שוויון, מי שמניף דגלי הגנה על מיעוטים - צריך לתת לכולם להיכנס להיכל דרך הדלת הראשית. להתמנות בדיוק כפי שמתמנים השופטים האקטיביסטיים. לא כסוג של טובה, סייג או פשרה חד־פעמית. צריך שינוי מבני ארוך טווח, שיאפשר לשני הצדדים, מימין ומשמאל, שמרנים ואקטיביסטים, להשפיע באופן שוויוני על מינוי השופטים.

הניסיון לצבוע גם את ההצעה המרוככת הזאת כשינוי מסוכן, כהפיכה, מצטייר כהתקפת טנטרום משוללת כל יסוד. הרי לעומת הרכב הוועדה הקיים,השינוי כולל בסך הכל החלפה של שני חברי לשכת עורכי הדין בשני חברי כנסת.

הווטו ההדדי נשמר החל ממינוי השופט השלישי ומעלה, ושני השופטים הראשונים ייבחרו בהתאם לתפיסת עולמה של הממשלה הנבחרת באותה קדנציה. כלומר, שוויון הזדמנויות מלא. אבל מה לא סופר לציבור עד עכשיו? איזו אשמה לא הודבקה לכותרת "הפיכה משפטית"? צעקו שהימין רוצה להפוך את כל מערכת המשפט על פיה; לפטר את כולם; להכניס שופטים רק בצלמו ובדמותו; לשנות את כל סדרי החקיקה וחוקי היסוד; לפגוע בזכויות מיעוטים. נשים ולהט"בים יצטרכו להסתתר - במה לא האשימו אותנו. ועל מה?

אשאל את האדם השפוי, החושב והלא מוסת, עם יד על הלב: שני שופטים שמרנים בבית המשפט העליון - זה שינוי משטרי עמוק? זו מהפכה?

ופנייה אלכבוד נשיא המדינה:

במשך שבועות הצהרת מעל כל במה אפשרית שתעשה "הכל, אבל פשוט הכל" כדי להוביל לפשרה הוגנת. אך לאחר שרק אנשי הקואליציה פקדו את ביתך פעם אחר פעם לבקשתך ומפאת כבודך, לבסוף נכנעת לצד הפוליטי שאליו אתה שייך ולא הבאת הצעה שיש בה פשרה. הנה, יש לך הזדמנות, חבק את הצעת לוין־רוטמן וקרא לחבריך משמאל ולבית המשפט העליון לאמץ אותה. דיברת על פשרה? הנה היא הגיעה. הרי לא ייתכן שתתנגד לה רק משום שלא אתה הגשת אותה, נכון?

למי שימשיך בסירובו גם להצעה ההוגנת הזאת, כדאי להזכיר דבר אחד: היום ההצעות של פרידמן נראות לכם מקובלות ומתונות. שלא לדבר על כך שציפי לבני רק ביקשה למנות את רות גביזון. תמשיכו להתנגד ולהיאבק בכל הצעה הגיונית בסיסית שתעלה, ותמצאו את עצמכם בעוד עשר שנים עם הצעה שבאמת תחליף את כולכם - בית משפט לחוקה.

ולאחיי ורעיי למחנה הימין: זאת אכן פשרה, והיא רחוקה מן האפשרות לצאת עם כל תאוותנו בידנו, אבל היזכרו בביקורת שהיתה כלפי ההצעה להחלת ריבונות.

אחרי עשורים רבים של מצב בלתי נסבל, שבו יישובים שלמים אינם תחת ריבונות ישראלית, ניתנה לנו האפשרות להחיל ריבונות על 30% משטחי C, שבהם נכללים 100% מבקעת הירדן ומכל שטחי היישובים היהודיים. אבל מה? כל הכוחות בימין חברו ורצו לבית הלבן להסביר שההצעה היא אסונית להתיישבות והובילו קמפיין התנגדות שלם. הסבירו שאם זה לא 100%, עדיף לחכות עוד 50 שנה. והסוף? נשארנו בלי כלום. פספסנו הזדמנות היסטורית לשינוי. נכון, לא כל השינוי הדרוש, אבל עדיף ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ. או שני שופטים שמרניים כעת ובכל פעם שתהיה ממשלת ימין, מאשר אף לא אחד לעוד 50 שנה.