"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סיפור על דנקנר ולפיד, שנאה וחושך

סיפור מכאיב שסיפר לי בזמנו אמנון דנקנר וקשור לטומי לפיד, מלמד הרבה על הדינמיקה המקוללת של מערכות המוניות עד לכדי אובדן שליטה • ומהו הקשר שלו לימים האלה

,עודכן
0השמעה
טומי לפיד, צילום: טל כהן

אחד הסיפורים שסיפר לי אמנון דנקנר ז"ל, ושנחרתו במוחי מאז, היה קשור בחברוטומי לפיד ז"ל.

הימים היו ימי "שינוי" בשיא כוחה, וטומי לפיד תויג כמי שנאבק בחרדים. יום אחד יצאו השניים, כהרגלם, ממסעדה טובה בתל אביב, ורגע לפני שנכנסו למכוניות פנתה גברת מבוגרת לשר לפיד (דנקנר תיאר בצורה מפורטת ובכישרון אמנותי את הקול ואת אופן הפנייה), ואמרה לו משפט ארסי בסגנון: כל הכבוד לך. תמשיך לרדוף אותם עד שהם ייעלמו מפה לגמרי. וטומי, כך סיפר לי דנקנר, הזדעזע והחוויר, התנער ממנה ואמר לה בכאב גדול: לא לזה התכוונתי.

אני אוהב את הסיפור המכאיב הזה כבר שנים, כי הוא מלמד הרבה על הדינמיקה המקוללת של מערכות המוניות. מהר מאוד תהליך פוגש בתהליך אחר, ושניהם מצטרפים לעוד אירוע שמתודלק בידי טעות - ובום. אובדן שליטה.

נזכרתי בו במיוחד השבוע, כשבלב כל הסער בצבץ לעומתי טקסט אחד, מונולוג אחד, שעל אודותיו רציתי לשאול כמה שאלות. הוא שייך לאיש שאני אוהב ומחבב, התסריטאי גיורא חמיצר, שחתום על כמה וכמה סדרות נוער חכמות ושנחשפתי אליו דרך צעירי המשפחה. וכך אומר חמיצר, בצלמו עצמו לריל באינסטגרם השבוע בהתייחס למחלוקת סביב הרפורמה:

"אם ראיתם את הסדרות שכתבתי, אתם יודעים שבסוף זה תמיד הטובים נגד הרעים. כשאתם צופים בסדרות שלי, אתם יודעים תמיד לזהות מי הטוב ומי הרע, נכון?

"השאלה היא אם אתם יודעים לעשות את זה גם במציאות, כשאתם מסתכלים על מה שקורה בימים האחרונים במדינה האהובה שלנו. אני בטוח שכן. רוצים דוגמה?

"נניח שבסדרה שלי היתה דמות של מנהיג שעומד למשפט על עבירות חמורות, ובמקום להיאבק על חפותו, כמו כל אזרח, הוא מנסה לשנות את חוקי המשחק כדי לבטל את עצם המשפט שלו. למי הוא שייך, לטובים או לרעים?

"ונניח שלמנהיג הזה היה בן. פרזיט שלא עבד יום בחייו. שמהרגע שהוא מתעורר הוא לא מפסיק לכתוב ברשת פוסטים איומים ואלימים שבהם הוא מטנף על ראשי ממשלה, נשיאים, רמטכ"לים, שופטים, על כל מי שמעז להעביר ביקורת על אבא שלו. למי הוא שייך, אותו בן, לדעתכם? לטובים או לרעים?

"בסדרות שלי אני יכול לדאוג שהטובים ינצחו בסוף. במציאות, זו העבודה של כולנו. אם לא תתעוררו היום - בליל הסדר הקרוב, בעוד פחות מחודש, אתם כבר לא תחיו במדינת ישראל. אתם תחיו בדיקטטורה של ביבי.

"זו תהיה מדינת הלכה, שבה לנשים ולמיעוטים אין זכויות, שבה יכולים להכניס אתכם לכלא בלי משפט בגלל תגובה שכתבתם באינסטגרם.

"לא יהיו יותר בחירות. השלטון יעבור מביבי לבן שלו, כמו בדיקטטורות של סוריה ומצרים".

עד כאן דברי חמיצר, שנחתמו בקריאה להצטרפות.

וכל מה שאני רוצה לשאול את חבריי מצדדי ההתנגדות, שתומכים בה, שמעודדים אותה, אבל שיש בליבם איזשהו רגש אחריות בסיסי:

לזה התכוונתם? לטקסט כזה התכוונתם?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

קובי אריאלי

בעל טור במגזין

כדאילהכיר