חווארה, לא כפר פסטורלי במיוחד, היתה על "ראש שמחתנו" השבוע.
הכפר הארור הזה, שממנו יצא הרוצח של האחים יגל והלל יניב ז"ל, הוא כפר שידוע בעוינות ובטרור שלו לא מהיום. והאמת, נראה שקצת התבלבל פה השיח. נראה ששכחנו סיבה ותוצאה, ונראה שהתעלמנו מהתמונה המלאה.
רגע אחרי הירי, הרצח, חגגו שם בכפר כשהם מצלמים את הגופות המדממות ברכב, מצחקקים ולועגים, רוקדים על הדם - פשוטו כמשמעו. "גילינו שמדובר ביגל ובהלל כי פלשתיני ניגש כשהוא מבסוט לצלם את ההחייאה של יגל, ככה, בלי צנזורה", כתבה השבוע בת דודתם של האחים. רגע וחצי אחרי הירי, מועצת חווארה פרסמה בדף הפייסבוק הרשמי שלה תמונה של רכב האחים ההרוס והמחורר, עם הכיתוב הלעגני "רכב מקולקל למכירה לצורך נסיעה" וסמיילי צוחק.
שני רגעים אחרי הירי כבר רצו תמונות וקריקטורות בכל הרשתות החברתיות עם תמונות של גופות הנרצחים, בלי צנזורה ועם המון שמחה.
תאוות הרצח והדם הזו של אנשי חווארה אינה אפיזודה רגעית. בשבוע האחרון לפני הפיגוע הרצחני היו שם לפחות 12 פיגועי אבנים, שבאחד מהם נפצעו אמא וילדיה הקטנים. בחודשיים האחרונים היו עשרות בואכה מאות פיגועי אבנים, ירי וצמיגים בוערים.
כל זה - ברצועה של 2.5 ק"מ בסך הכל.
בנובמבר האחרון קיימו בבית הספר שבכפר טקס רשמי עם תמונותיהם של המחבלים מהפיגועים בבני ברק ובתל אביב, לצד רבי־מרצחים אחרים, ובגני הילדים מחנכים לאור דמויותיהם של "שאהידים", אסירים ומחבלים.
זה מה שקורה שם, בכפר חווארה שבשומרון. עשרות פיגועי האבנים והירי לא העירו אותנו, והמדרון, כידוע, חלקלק מאוד. מדיניות פחדנית שמפגינה מדינת ישראל כלפי הטרוריסטים ה"קלים", אלה שזורקים אבנים על אוטובוסים של ילדים ועל מכוניות של משפחות, היא מדיניות שסופה אסון. בליווי ההסתה המטורפת ברשתות החברתיות הערביות, האבנים הללו הפכו עד מהרה לירי קטלני שהסתיים בטרגדיה קשה מנשוא.
אבל מתי התעורר הזעזוע הציבורי? לא מעשרות הפיגועים, לא מהתמונות של הילדים המדממים, לא מהרוע הצרוף, ואפילו לא מהרצח. הזעזוע התקשורתי והציבורי הגיע דווקא מהתגובה של תושבי האזור היהודים באותו הלילה, כשאלה יצאו ל"פעולת תגמול" ושרפו מכוניות ובתים בכפר.
וכאן זה המקום לומר באופן שלא משתמע לשתי פנים: ההתפרעות היהודית שהיתה בחווארה השבוע היא דבר מגונה, דבר שלא ייעשה. הפעלת הכוח במדינה היהודית צריכה להיעשות בידי הצבא והמשטרה, ולא בידי אזרחים שלוקחים את החוק לידיים. זה, בדיוק זה, הוא המתכון הבטוח לאנרכיה. אך בין גינוי חד־משמעי של התפרעות לבין מה שקרה פה השבוע - יש מרחק רב.
קמפיינים מצד עמותות שמאל תחת הכותרת "הלב עם חווארה", קמפיין המונים של פעיל שמאל שגייס יותר ממיליון שקלים לטובת חווארה, מאמרים מזועזעים שמכריזים כי "מאז ההתקפה על חווארה אני מתקשה לישון" וכי "האדמה רועדת לי מתחת לרגליים" - הם אובדן מוחלט של כיוון מוסרי, אובדן של הבחנה בין רע לטוב.
שתדעו: היהודים המוכים בשומרון התפוצצו השבוע, אבל הכתובת היתה רשומה על קיר מדמם. רשומה של עשרות פיגועים שספגו תושבי האזור, ניגבו את הדם, תיקנו את השמשה - והמשיכו הלאה, בחיים עצמם.
וזה המסר לממשלת ישראל, ממשלת הימין: בכל מקום שבו לא תהיה מדינה - תהיה אנרכיה. זה לא איום, זו קריאת המציאות, ואם תרצו - תחינה של אזרחית מודאגת במיוחד.
כך היה גם בפרעות מאי 2021, אז אזרחים נאלצו למלא את תפקיד המשטרה ולהגן על אחיהם, וכך היה באופן בלתי קביל גם השבוע בחווארה. בכל מקום שבו לא תהיה מדינה - תהיה אנרכיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו