כדי להיאבק בטרור חייבים רפורמה משפטית

שכחנו מהר מדי, דפדפנו מהר מדי.

שלוש נשמות נרצחו כאן לפני פחות משבוע, וחזרנו מהר מדי לשגרה. שני ילדים תכולי עיניים, זהובי שיער, עם חיוך תמים ומתוק, שהיו ואינם. שני ילדים שהשאירו משפחה שבורה, עם אבא שעדיין נאבק על חייו בבית החולים, ועוד בחור צעיר שהותיר אחריו אלמנה צעירה, בית ומשפחה שהתחילו להיבנות ונגדעו באיבם.

שלוש נשמות נרצחו בפיגוע, ואנחנו הזדעזענו והמשכנו הלאה.

המשכנו לריב על הרפורמה המשפטית, המשכנו להפגנות, לרעש, לקמפיינים. כן, גם אני. ולכן כל כך חשוב לי לכתוב השבוע על זה, ולא על אלף נושאים שעצורים אצלי בבטן על הרפורמה.

דווקא מתוך המקום שנאבק לטובת הרפורמה המשפטית, שיודע שזה המהלך הנכון לעשות, שהוא הכרחי כדי להיאבק בסוגיות של טרור ומשילות, דווקא מתוך זה צריך רגע להרים את הראש ולראות את מה שקרה כאן. וכשאני מרימה את הראש, אני רואה את גל הטרור חוזר. אני רואה את מזרח ירושלים בוערת.

אני רואה שוב ילדים בני 13 ו־14 יוצאים לדקור, לירות ולהרוג חפים מפשע. כך המחבל מעיר דוד, וכך המחבל משועפאט השבוע. ילדים רוצחים, מוסתים ברשתות החברתיות, מוסתים בבתי הספר, בתקשורת, במסגדים, אש הטרור מוצתת בעיניהם ומובילה את צעדיהם.

המחבל שרצח את אשר בן ה־8 ואת יעקב בן ה־6 היה אב לילדים, ביניהם תינוקת שרק נולדה. התת־אדם הזה ראה ילדים רכים עומדים בתחנת האוטובוס, ודהר לעברם במהירות ובאופן חזיתי רק כי הם יהודים.

התתי־אדם במשפחה המורחבת ובחברה שלו חילקו סוכריות, כרזו במסגדים, הפיקו עליו קריקטורות של גיבור והיללו בכל פינה. בעזה, ג'נין, מזרח ירושלים, שכם, בית לחם - החגיגות היו בעיצומן. אלה הגיבורים שלהם, גיבורים שרוצחים ילדים.

במערכת הביטחון ובתקשורת אנחנו שומעים השכם והערב את המונחים "מפגע בודד" ו"אינתיפאדת הבודדים" כדי לתאר תופעה, או שמא כדי לספק לעצמנו תירוצים מדוע אין אנו מצליחים למנוע את הטרור הרצחני הזה.

צריך להגיד את זה בקול גדול: אין דבר כזה "מפגע בודד". חברת הדם הזו מייצרת מפגעים בודדים, וזו תופעה חברתית ודתית, לא משהו מקרי.

כשמחבל פוטנציאלי יודע שהוא יהיה גיבור ושילדיו יהיו ילדיו של גיבור, שיהיו עליו כרזות ומערכי לימוד בבתי הספר - המוטיבציה שלו לצאת לרצוח גדלה פי כמה. זה אולי שונה מתשתית הטרור שהכרנו בשנות ה־90 והאלפיים, אבל זו תופעה חברתית שמחובתנו להתמודד עימה ולמגר אותה.

אם זה אומר לסגור בסיר לחץ על סביבת המחבל, לפעול מול מסיתים, לאטום מסגדים ולעצור אנשי דת שזורעים מוות - אז זו המשימה.

להפעיל את כל המעגל הכלכלי, הביטחוני, הפיזי, המשפטי - כדי להראות לחברה הזו שלרצוח אולי יהפוך אותך ל"שאהיד", אבל שתשאיר שדה מוקשים אחריך לאהוביך ולסביבתך.

כדי להיאבק בטרור חייבים רפורמה משפטית, אבל אסור לחכות לה. אסור לחכות לה, אלא לעבוד במקביל, כי הטרור הערבי גובה מחיר כבד מנשוא.