צריך להילחם שאנשי ההייטק לא ירדו מהארץ

כל יהודי ציוני מתרגש מהמילים "עוד לא אבדה תקוותנו... להיות עם חופשי בארצנו".

בימים אלו חלק משמעותי מהציבור מרגיש - בצדק או שלא - שהתקווה להיות עם חופשי מתפוגגת. אנשים מרגישים שהשינויים המוצעים יביאו בסופו של דבר, על ידי הקואליציה הזאת או הבאות, לאובדן החופש. הם מרגישים איום מיידי על אורח החיים שלהם.

במגילת העצמאות כתוב: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות". הציניקנים כותבים בטורי דעה שמי שלא טוב לו פה - שיעזוב.לחלק גדול מהעם זאת אופציה אמיתית, ולא רק איום. חלקם אפילו לא צריכים לעזוב - הם כבר לא פה, והם פשוט לא יחזרו.

לעיתים, בחברות ההייטק, רילוקיישן הוא דבר מתבקש ונדרש כחלק מהתפקיד. המייסד אורז את חפציו, ויחד עם משפחתו עובר לעמק הסיליקון או לניו יורק. אותם מייסדי חברות, שהם נהגי קטר ההייטק הישראלי, מלח הארץ, נוסעים משום שהמשקיעים דוחקים בהם, וגם כי המהלך נדרש כחלק מההתפתחות הטבעית של החברה.

במהלך השהות בארה"ב רוב הישראלים מצטרפים לקהילה הישראלית המקומית, מה שמכונה "הקיבוץ הישראלי" בארה"ב. הם במערב - וליבם במזרח. נמצאים בארה"ב - אבל נושמים ישראל. מתנתקים בגוף - אך לעולם לא בנפש. חיים חיי שפע בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות - אבל הלב מחבר אותם למקום שממנו באו. זאת תופעה שלא קיימת בשום קהילת מהגרים אחרת בארה"ב, לא בהיקף ולא בעוצמות הללו.

המרגש הוא שלאחר האקזיט הישראלים האלו, שנפגשו עם עשרות מיליוני דולרים ושהתרגלו לחיי שפע ומותרות, בוחרים ורוצים לחזור הביתה. משהו מושך אותם בחזרה למקום שבו הם גדלו. למרות יוקר המחיה, הפוליטיקה והסטטוס־קוו. אלה המשפחה, השמש, האוכל, ובעיקר - הרגש והשייכות.

אני מכיר את האנשים האלה מקרוב. אלו שעדיין פה ואלו שכבר שם. הם מקימים חברות מדהימות, עם ערך שלא יסולא בפז. מוכרים או מנפיקים, אבל בסוף - תמיד חוזרים לישראל. תקופת הקורונה העצימה את התחושות הללו וגרמה להם להפנים מה חשוב להם באמת ואיפה הם רוצים לגדל את הילדים שלהם. אבל מה שתמיד היה ברור מאליו, כבר לא ברור מאליו להרבה מהם.

הקולות שנשמעים עכשיו מהייטקיסטים בישראל ומחוצה לה הם אמיתיים, ואל לנו לזלזל או לגלגל עיניים. אני שומע את הקולות, ואלו לא מילות איום. אלו מילים של כאב אמיתי על אובדן התקווה. מי שרוצה פוליטיקה של זהויות - שימשיך לאטום את האוזניים.

להיות צודק זה לא ערך עליון. אפשר וצריך לחתור לפשרה שמקובלת על כולם. כפי שראינו היטב בחוק לביטול תושבות מחבלים, ניתן להעביר חוק ברוב של כמעט 90 חברי כנסת לטובת העם כולו, שלא יהפוך לנושא של הבחירות הבאות. אפשר ששני הצדדים ינצחו. אנחנו עם אחד.

לא צריך להילחם על הייטקיסטים רק בגלל הערך הכלכלי שלהם, אלא בעיקר בגלל האחדות.