מה מבשרת פסילת דרעי?

פסילת אריה דרעי מכהונה בממשלה חשודה בהיותה פעולה פוליטית.

ודאי שאחדים בהרכב הפוסל פסקו רק לפי דעתם על המתחייב מהחוק. אבל בהכירנו את ה"גמישות" וה"יצירתיות" של אחרים באותו הרכב, תלמידי תפיסת הפרשנות המשפטית הסובייקטיבית של אהרן ברק, מותר להניח שנסיבות פוליטיות אחרות היו מובילות אותם לפסוק אחרת. תפיסתם המשפטית ומתקפתה של הנשיאה חיות על הממשלהפותחות פתח לחשד. מתנגדי הרפורמה המשפטית מקווים שפסילת דרעי תפיל את הממשלה המקדמת אותה.

הלב יוצא אל בוחרי ש"ס. מערכת המשפט בראשות בג"ץ ופרקליטות המדינה רודפת בדבקות את נציגיהם שנים ארוכות, ו"נשמות טובות" חוזרות ומסבירות לנו בצדקנות שהדבר אינו אלא תוצאה של איזו נחיתות מוסרית מוטמעת.

יש כאן השפלה מתמשכת ומקוממת. המשפטנים שלנו חוזרים ומבהירים להם מי השליטים האמיתיים. בוחרי ש"ס לא רואים בבג"ץ שופטים דומים להם, והחברה הישראלית לא תוכל להמשיך לסבול את זה. התיקון הישיר הוא הקניית מעמד קובע לנציגי הציבור במינוי השופטים. השיטה הנוכחית מייצרת סגל אחיד, מבוצר וכוחני.

זו שעת מבחן לש"ס ולמנהיגה דרעי, הנמנים עם המבקשים לחולל דמוקרטיזציה במערכת המשפט הישראלית. ככל הנראה אין מפלט תקף מפסילת כהונתו של דרעי בממשלה. זה מחייב לקדם במרץ ובאחריות את הרפורמה המשפטית, ולשם כך לשמור על יציבות הממשלה, למרות הפסיקה המערערת של בג"ץ. לא קל לספוג השפלה כזאת בקור רוח, אבל ש"ס ומנהיגה חייבים, למען תיקון המשפט בישראל, לחשוק שיניים ולהמשיך בהשתתפות פעילה בממשלה.

פסק הדין הנוכחי, שהוא בגדר התקפה חזיתית על הממשלה, מצטרף ומחריף את דפוס התגובה של האופוזיציה, של ראשי מערכת המשפט ושל דובריה בעיתונות: דחייה מוחלטת של הצעות לוין, דמוניזציה מופרכת שלהן והיעדר כל רצון לדון בהן באורח תבוני, קל וחומר סירוב לשאת ולתת עליהן.

למול עמדה כזאת, הממשלה חייבת לבוחריה לקדם בנחישות את הדמוקרטיזציה של מערכת המשפט שלנו. אבל עמדת הצד השני, השוללת ללא דיון, מבשרת רעות. ייתכן שפסילתו המתריסה של דרעי מטרימה עמדה לעומתית רדיקלית ומסוכנת של בג"ץ, העלולה להביא אותנו למשבר חוקתי כאוטי ונטול כללים. בדעת רבים עולה האפשרות שבג"ץ יהין לפסול את חוקי היסוד להסדרת השפיטה והחקיקה כהצעת לוין, למשל. הרוב בכנסת, המייצג את רוב הציבור בארץ, יראה בהחלטה כזאת מעשה של תפיסת שלטון שלא כדין. השופטים וחסידיהם צריכים להבין שהרצון הדמוקרטי העומד מולם נחוש ומושרש בתרבות הפוליטית שלנו.

אפשר אחרת. אפשר להניח, גם על סמך דברי לוין, שהצעותיו הן בסיס לדיון עם האופוזיציה. הרי בוחריה לא איבדו את שותפותם בבעלות על המדינה, בניגוד להצהרות הילדותיות של אחדים בקצות המחנה שלהם. ראוי להגיע איתם להבנות, ובלבד שתובא בחשבון העובדה שרוב המצביעים בבחירות הביעו רצון ברור לשינוי מהותי.

פשרה אפשרית אחת היא שכל עוד יובטחו ההגבלות על היכולת לפסול חקיקה והאיסור לפסול חוקי יסוד, יוגדל הרוב הנדרש להתגברות על פסילת חוקים. עוד אפשר לשקול שאחרי השלמת שלב מסוים ברפורמה יוקשחו חוקי היסוד, ושינויים יחייב רוב מיוחס גדול בכנסת. אבל דיון בהסדרים כאלה איננו אפשרי באווירה הלעומתית ובשפה האלימה שנוקטים מתנגדי הרפורמה. יש לקוות שפסילת דרעי תפעל בניגוד לתקוותיהם של חסידי שימור מערכת המשפט במצבה האליטיסטי הנוכחי. יש לקוות שהיא תגבש את שורות הממשלה ותגביר את נחישותה. יחד עם זאת, ראוי לפתוח פתח להתדיינות כנה עם החוששים מהרפורמה, ולעשות את המרב האפשרי למען הפגת חששותיהם. מדינת ישראל שייכת לכולנו.