"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
מצבנו האזורי מצוין, תודה ששאלתם
בזירה הבינלאומית אין כיום גורם המבקש לקרוא תיגר על ישראל או שביכולתו להכתיב לה מהלכים • ארה"ב מבקשת להתנתק מהמזרח התיכון ולהתמקד בבעיותיה מבית
נתניהו וביידן | צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ

מצבנו האזורי מצוין, תודה ששאלתם

בזירה הבינלאומית אין כיום גורם המבקש לקרוא תיגר על ישראל או שביכולתו להכתיב לה מהלכים • ארה"ב מבקשת להתנתק מהמזרח התיכון ולהתמקד בבעיותיה מבית

פרופ' אייל זיסר
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

כשאומרים לנו ש"מצבנו מעולם לא היה טוב יותר", התגובה הטבעית היא אי־נחת ואף רתיעה.

אמירה כזו מחזירה אותנו 50 שנה אחורה, אל קיץ 1973 ואל סיסמת הבחירות של ממשלת "המערך", ששידרה יוהרה, התנשאות ואף ניתוק מן המציאות. כל אלו התנפצו לנו בפנים כשנשמעה צפירת האזעקה המבשרת על פרוץ מלחמה יום הכיפורים.

אבל צניעות, ענווה, ואף חשש מפני הבאות, כמתחייב מהניסיון ומזיכרון העבר, כמו גם מן הסביבה האסטרטגית שבה אנו חיים, אינם מצדיקים התקבעות בעמדות ובתפיסות עבר באופן המתעלם לחלוטין מן השינויים שהתחוללו במצבנו בעשורים האחרונים.

אכן, אחרי הקדמה שכזו לא נעים אמנם להודות... אבל האמת היא שמצבה האזורי והבינלאומי של ישראל הוא טוב ומעניק לה עמדת פתיחה מצוינת לקראת העתיד, ובעיקר את היכולת להחליט במו ידיה על גורלה ובוודאי שבסוגיות המפתח העומדות לפתחנו.

בזירה הבינלאומית אין כיום גורם המבקש לקרוא תיגר על ישראל או שביכולתו להכתיב לה את מהלכיה.ארה"ב מבקשת זה מכבר להתנתק מן המזרח התיכון, ולמעשה גם משאר בעיות העולם, ולהתמקד בבעיותיה מבית. המתיחות הגוברת עם סין במזרח הרחוק, ועתה גם המלחמה באוקראינה, מחייבות אותה לשוב ולעסוק בשאלות חוץ, אבל זה כמובן אינו כולל את המזרח התיכון שבו היא מהלכת על קצות האצבעות הן למול איראן אבל גם למול ההתפתחויות בסוגיה הפלשתינית.

לארה"ב אין, אפוא, רצון או כוח להכתיב לישראל מה עליה לעשות. באשר לרוסיה, הרי שבעקבות מעורבותה במלחמה בסוריה נטען כי היא עשויה לרשת את מקומה של ארה"ב כמעצמה מובילה באזורנו. אלא שרוסיה שקעה בבוץ האוקראיני שהוכיח לאו דווקא את עוצמתה אלא בעיקר את מגבלות כוחה. לכך יש השלכה כמובן על יכולתה לפעול - ללחוץ, לאיים או להרתיע - באזורנו שלנו. ולבסוף, אף סין שקועה עד צוואר במשבר הקורונה המתמשך.

אף באירופה מסתמן שינוי מפתיע ביחס לישראל. כדי להבין זאת, צריך רק להיזכר כיצד נהגה בנו אירופה לפני 30 או 40 שנה, עת היוותה סמן ימני בכל מסע של גינויים וביקורת נגד ישראל. אלא שאירופה מצויה כיום במצוקה. היא נתפסה לא מוכנה למול האתגר הרוסי וזקוקה לישראל לצורך קבלת טכנולוגיה צבאית ואספקת גז. מכאן דברי המתיקות הנשמעים מבכירים באירופה, ואף ההתייצבות הכמעט אוטומטית לצידה של ישראל בזירות הבינלאומיות. כך גם בכל האמור בחלקיו האחרים של העולם, החל בהודו, עבור לאפריקה וכלה בדרום אמריקה, המכירים במעמדנו ונכונים לגלות הבנה לעמדותינו.

במזרח התיכון עצמו דובר בשנים האחרונות רבות על מעמדן העולה של טורקיה ואיראן כמעצמות אזוריות הנבנות מחולשתו של העולם הערבי. אלא ששתי אלו מודעות כיום יותר מתמיד למגבלות כוחן. פניה של טורקיה הן לפיוס עם מדינות האזור שעימן התקוטטה בשנים האחרונות, ובראשן כמובן ישראל. אף איראן מרוסנת יותר בעקבות חיסול קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, שבלם באחת את מהלכיה להשגת הגמוניה אזורית. איראן אינה הולכת לשום מקום ותיוותר גורם חתרני ומאיים, אבל גם ניסיוננו שלנו מולה - למשל, בסוריה ובכל האמור בשאלת הגרעין, מעיד על זהירות ועל הכרה במגבלות הכוח. ואילו באשר למדינות ערב, הרי שאלו, כידוע, עומדות בתור לחמם ולפתח את הקשרים עם ישראל.

נותרו כמובן הפלשתינים, אבל זהו בדיוק העניין. סוגיה זו מצויה כל כולה לפתחה של ישראל ונתונה בידיה. ולכן, בכל הזהירות המתבקשת, אפשר לומר שלא רק שהשמיים לא נפלו עלינו, אלא שמצבנו טוב ומעניק לנו חופש פעולה שכמותו לא ידענו בעבר. עתה רק נותר לוודא שנשכיל לנצל מציאות מאירת פנים זו כדי לקדם את האינטרסים של ישראל ולקבע את מעמדה האזורי והבינלאומי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

פרופ' אייל זיסר

פרופ' אייל זיסר הוא מומחה למזה"ת ואפריקה וסגן הרקטור באוניברסיטת תל אביב

Load more...