אבי מעוז כוכב עליון

הממשלה הקרובה מבשרת על שני שינויים משמעותיים שעתידים להתרחש: הראשון קשור לביטול ההפיכה השיפוטית, והשני קשור לשינויים במערכת החינוך.התגובה התקשורתית משקפת תחושות אימה. להבדיל מזעקות השווא הרגילות, הפעם השמאל מרגיש שאנחנו עומדים להפסיק להיות דמוקרטיה.

תחושה זו קשורה לדרך שבה השמאל מבין את המושג דמוקרטיה.

מאז ימי המהפכה הצרפתית, השמאל מאמין בשני ערכים: שוויון וחירות. הבעיה נוצרת כשהערכים סותרים זה את זה. כאשר מממשים את החירות נוצר שינוי בעולם, ומייד עיקרון השוויון מופר. המתודה שפותחה בשביל להתמודד עם האינטרסים הסותרים של הפרט ושל הכלל כונתה "הרצון הכללי". אליבא דז'אן־ז'אק רוסו, הפילוסוף הצרפתי, הכלל יכול להכריח את הפרט להישמע לרצון הכללי, כלומר "שיכריחוהו להיות חופשי". אם אתם מרגישים חוסר נוחות מהרעיון, אתם לא לבד. "הרצון הכללי" הוא המבשר של הטוטליטריזם. ניתן להצדיק הכל בשם "הרצון הכללי". הרצון הכללי "האמיתי" שלנו, כפי שהוא נתפס דרך העיניים של השמאל, לא בא לידי ביטוי בבחירות.

כפי שאמר ח"כ לשעבר יאיר גולן: "אני יודע שהעם בחר, אבל העם עשה טעות". הרצון האמיתי אמור להיות קידום של ערכים פרוגרסיביים (צדק חברתי, זכויות להט"ב, טיפול במשבר האקלים וכו'), ואם הוא לא בא לידי ביטוי באמצעות הבחירות, הוא צריך להיות מיושם על ידי הפקידות. כל עוד המערכת הפוליטית שיחקה בתוך הכללים של שומרי הסף השמאלנים, השמאל לא באמת הרגיש שאנחנו מאבדים את המדינה. הפוליטיקה נתפסה כמשחק כוח. חשוב, אבל לא כזה שמאיים על הערכים היסודיים של החברה.

אבל הפעם, נראה כי ממשלת נתניהו השישית לא מוכנה לשחק לפי הכללים הישנים. הקואליציה מבקשת לשנות את מנגנוני הכוח, ולהשפיע על קבלת ההחלטות. לכן זו לא זעקת ה"זאב! זאב!" הרגילה, זו תחושה אותנטית של שינוי ערכים. הבעיה היא שכאשר מסירים את שכבות הרטוריקה, הטיעונים של אבי מעוז ושל מרדכי קרמניצר הם בדיוק אותו הדבר - אחד מדבר על "נשמת האומה הפנימית" והשני מדבר על "כבוד האדם וחירותו" - אבל שניהם מבקשים להשתמש בכוח פוליטי בשביל לכפות את תפיסת העולם שלהם על הפרט. לטובתו, כמובן.

מערכת המשפט עוסקת בכפייה של עולם ערכים. הפרוגרסיבים לא מבינים שכאשר יועצים משפטיים אוסרים קיום מופעים תרבותיים נפרדים שמיועדים לציבור חרדי שמעוניין בכך, הם כופים את תפיסת עולמם. הדבר מעורר תסכול שמנותב לשינויים במערכת המשפט. בואו נעשה ניסוי: דמיינו ששופטי העליון והיועצים המשפטיים כולם חרדים. דמיינו את הרב גפני נשיא בית המשפט. האם גם אז השמאל היה בעד אקטיביזם שיפוטי?

זו גם אותה הבעיה במערכת החינוך. כפייה של עולם ערכים שאיננו זהה לזה של ההורים, מעוררת התנגדות. לימודי מגדר הם רעילים עבור הורים מאלעד בדיוק כמו שלימודי הלכה רעילים עבור הורים מתל אביב. אם כפייה של ערכים, לא חשוב איזה, נראית לכם דבר שגוי, היא שגויה גם כאשר אבי מעוז מקדם אותה, וגם כאשר קרמניצר מקדם אותה.

היא שגויה גם במערכת החינוך וגם במערכת המשפט. אי אפשר לתמוך באקטיביזם שיפוטי או חינוכי רק בתנאי שהוא יקדם את עולם הערכים שאתם מאמינים בו. השמאל יצר מפלצת של כפייה ערכית, והוא נלחץ, ובצדק, מהאפשרות שהמערכת שהוא בנה תתהפך עליו.

טוב יעשה הימין, אם במקום לנצל את שעת הכושר בשביל לכפות עולם ערכים אלטרנטיבי - יקדם את ביטול ההפיכה השיפוטית על מנת להחזיר את שלטון החוק, ויגמיש דרמטית את מערכת החינוך, כך שכל בית ספר יוכל לקדם עולם ערכים ייחודי, וכל הורה יוכל לבחור לאן לשלוח את ילדיו בהתאם לתפיסת עולמו.

ד"ר רונן שובל הוא ראש מכון ארגמן ועמית מחקר באוניברסיטת פרינסטון