אחרי הכישלון בקלפי: בשמאל עלו על המדים של האיומים

יש עכשיו ריק שלטוני. זו אחת הסיבות העיקריות לאווירת הכאוס והאנרכיה שמנסים יאיר לפיד וחבורת בכירי הביטחון, ובראשם רמטכ"לים לשעבר, להשליט במרחב הציבורי. התחיל בכך סמוטריץ' בשיטת הסחיטה של "תפוס כפי יכולתך", והמשיכו בעקבותיו החרדים. אבל הבדל בכל זאת יש: החרדים בסופו של יום הם עוגן של יציבות, ואילו הציונות הדתית, גם במובן הרחב של המושג וגם במובן המפלגתי, היא אחד הגורמים לאי־היציבות במדינת ישראל מזה שנים. המשותף לשני האגפים הוא שאינם מבינים כי במצב ששורר במדינה זה שלוש שנים, ובייחוד בשנה וחצי האחרונות, המשימה הראשונה במעלה של הימין המנצח היתה להחליף במיידי את הממשלה ולתפוס את השלטון החוקי.

במצב המתמשך של תגרנות קואליציונית, התגלו בכירי הביטחון בישראל כחסרי אחריות לאומית. אם היינו לוקחים ברצינות את דבריהם של איזנקוט, בני גנץ ("אנחנו לא יורדים מהארץ, אנחנו נרעיד את הארץ"), דן חלוץ, אהוד ברק ויאיר גולן, אפשר לראות בהתבטאויות שלהם הכנה להפיכה צבאית. אי אפשר להתבדח בנושא הזה כמו שעושים אחדים בתקשורת. אלה קצינים בכירים שחיים בקפסולה מסוימת והשאירו אחריהם קצינים בכירים אחרים שעדיין נמצאים בשירות פעיל. יאיר גולן פרסם השבוע פוסט בנוסח הזה: "במצב שבו השלטון נוקט פעולות בלתי חוקיות בעליל, תוך עיוות כל ערך ונורמה, חובה לנקוט פעולות כדי לשנות את רוע הגזירה", וכאן הוא ממשיך לבנות תיאוריה על "חוקי" לעומת "מוסרי": "אסור להשלים עם מהלכים אלה, ובמקום שבו המנהיגות כושלת - העם חייב להתקומם".

גולן הוא הראשון באפסי ישראל, אבל הוא יורד לפרטים במקום שגנץ ואיזנקוט יותר כלליים. ברור שמי שמתכנן מרד או שואף ל"התנגשויות דמים", כפי שהתבטא עוד תת אלוף (מיל'), ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, ינסה למצוא נימוקים של מוסר וערכים עליונים הגוברים על החוק. לפי הבנתי, דברי בכירי הביטחון הם עבירה על החוק. אבל אין סמכות שתעמיד את הקבוצה הזאת במקומה. השימוש של גולן בביטוי "בלתי חוקי בעליל" מופרך וחסר אחריות, אבל מה פירוש "להתקומם" ו"התנגשויות דמים"? אם זה היה הפוך, היו אומרים שזה על סף קריאה למי שיש לו נשק בבית לצאת ולירות במי שצריך.

אף שהפיכה צבאית בנוסח הזכור ממדינות שונות בעבר לא תתרחש, בכל זאת קיימת כבר התמרדות שנמשכת שנים בחלק ממערכת המשפט ובארגוני שמאל שהפכו למשתפי פעולה. בארה"ב, קריאות המרדה מהסוג של הרמטכ"לים לשעבר ושל יאיר לפיד עשויות להיחשב על פי חוק ל"בגידה", בהקשרים מסוימים.

אין כנראה אפשרות להעביר את הפרשה לשדה החוקי, אבל המשפטן פרופ' אבי בל אמר ל"שירות החדשות היהודי" (JNS), כי לפי תפיסת לפיד, ראש ממשלת המעבר, "גורל הדמוקרטיה מותנה בכך שהוא ינצח בבחירות. דברים כאלה מעודדים אנשים לקחת את החוק בידיים. וזו סכנה ללא שיעור כאשר מנהיג פוליטי עושה זאת". בסופו של דבר, האקטיביזם השיפוטי והתלות שיצרה מערכת המשפט עם השמאל ומערכת הביטחון, עלולה להביא את ישראל למצב של "היעדר חוק".

השאלה היא, כמובן, למה דווקא החונטה הביטחוניסטית מובילה את מהלכי האנרכיה הזאת עכשיו. מכל המקורות זורם מידע על ההתפתחויות השליליות בחזית הגרעין האיראני. הרמטכ"ל כוכבי אמר שאנחנו בנקודה קריטית. גם היונה הפרו־איראנית ביותר בממשל האמריקני, רוב מאלי, אומר בראיון שכישלון כל המאמצים הדיפלומטיים יוביל בסוף לפעולה צבאית נגד מתקני הגרעין. הודעת אל ג'זירה כי תגיש תביעה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג מסמנת את התגברות המתקפה המדינית של ארה"ב נגד ישראל, בהמשך לחקירת ה־FBI על מות שירין אבו עאקלה. הממשל האמריקני נערך לעימות עם הממשלה החדשה שתקום בישראל. הוא ירצה לדכא אותה ולהנמיך את קומתה, אולי בעיקר בנושא איראן. קשה להתעלם מזה שקבוצת האלופים, הרמטכ"לים ושאר בכירי הביטחון המאיימים בהתקוממות, משמשים כלי להחלשת עמידתה של ישראל נוכח משבר ביטחוני ודיפלומטי.

שבחי מעוז

הבעיה האמיתית במערכת החינוך איננה מנהיג "נעם" אלא הבורות של תלמידי ישראל, שממעטים בקריאה וצמודים יותר מדי למסכים

המשימה החשובה של ראש הממשלה והשותפות הקואליציוניות היא לכונן ממשלה חזקה ויציבה לארבע שנים לפחות. מאחר שסמוטריץ' הוביל את שאר השותפות למקח וממכר שדחה את הקמת הממשלה, הדבר היחיד שניתן לעשות, וזאת כנראה האסטרטגיה של נתניהו, הוא לסגור את כל הקצוות ואת כל הריצ'רצ'ים, להדק את החגורה ולחבר את השלייקעס, כדי שהממשלה תשרוד. הלחץ יהיה כבד מבפנים ומבחוץ. אבל ככל שראש הממשלה והשרים יגלו איתנות, יחזרו הגנרלים המורדים, שאינם מסוגלים להוביל גייסות, לממדים הטבעיים שלהם.

דברים חשובים שהממשלה מתכוונת לבצע, היא תצטרך לעשות במהירות, מייד לאחר הקמתה. למשל, פסקת ההתגברות. לא ברור כמה האנשים האמונים על נושא הרפורמות המשפטיות באמת ערוכים מבחינת התוכניות הפרטניות שלהם. כל נושא השיטה לבחירת שופטים נראה מעורפל, לא ברור. מה פירוש מינוי שופטי בית המשפט העליון בכנסת? לאור הדרך שבה התנהלו המגעים הקואליציוניים, ברור ששום דבר טוב לא יכול לצאת מהעברת הנושא המסובך והמורכב של מינוי שופטים לזירה הפרלמנטרית. מה שעובד באמריקה, לא יעבוד בישראל. בעיקר משום שסמכות ראש הממשלה שונה מזו של נשיא. את השינויים בנושא הזה עדיף לבצע במסגרת הוועדה למינוי שופטים.

בנושא היחידה שהועברה לסמכותו של סגן השר המיועד אבי מעוז, ד"ר צבי צמרת, שהיה ראש המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך בימי גדעון סער, אומר שהיחידה הזאת היא לא דבר שקיים מאז ומעולם. זו יחידה שהוקמה לפני קצת יותר מעשר שנים.

הסיבה שיש צורך בהתערבות דחופה להצלת תוכני מערכת החינוך היא שהכל פרוץ שם, וארגונים אנטי־ישראליים מתמסרים ביניהם ברחבה החינוכית מול שער ריק. למשל, מדהים שבעבר "אמנסטי" נכנס לבתי ספר בעיירה דרומית ודאג להעביר בהתנדבות שיעורי אזרחות לתלמידים. "זוכרות" פועל בגימנסיה הרצליה. ההתראות על מה שמתרחש הגיעו לראשי משרד החינוך ואלה לא עשו דבר.

כנ"ל כאשר מכניסים שטיפת מוח של לימודי מגדר לילדים. לכן יש הצדקה להוצאת היחידה שדרכה לכאורה זה נעשה, מתחום משרד החינוך. אבל מומחים לעסקי מערכת החינוך בישראל מטילים ספק גדול אם השינוי האדמיניסטרטיבי בהובלת אבי מעוז יכול באמת להביא לשינוי מעשי בשטח. הכל עכשיו בשיטת "גפ"ן", ראשי תיבות אורווליאניים ל"גמישות פדגוגית ניהולית". זה אומר שהכל בידי מנהלי בתי הספר, ואז בתי ספר ערביים מקבלים אינדוקטרינציה של ארגון עדאלה ובתי ספר "פלורליסטיים" מקבלים אינפוזיה של "הנראטיב של האחר". הצהרותיו של מעוז מחריפות את הבעיה.

הבעיה האמיתית, אומר צבי צמרת, היא ש"תלמיד תיכון לא יודע לכתוב עמוד כהלכתו. לא מסוגל לקרוא פרק בתנ"ך. לא יודע ניקוד". בורג החכם, המנוח, אמר פעם שכשעם הספר הגיע לארץ הוא הפך לעם הארץ. את התוצאה של הברבריזציה בחינוך הישראלי רואים מנהלי הוצאות הספרים, שיודעים לספר על ירידה דרמטית בקריאת ספרים בישראל. זה לא קרה בגלל אבי מעוז. זה קרה בגלל הנזירות בשחור מתל אביב, לא בגלל הנזירות בשחור מחברון. זה קרה בגלל תרבות הסמארטפונים והדגש על לימודים טכנולוגיים, כשכל אופנה חדשה גורעת עוד שעתיים מלימודי הליבה בכיתות.

בין אושוויץ לארץ ישראל

נתניהו אמנם לא דייק בציטוט של רוזוולט, אבל ההיסטוריה מוכיחה שהמערב נמנע מהפצצת תאי הגזים גם מחשש לעליית יהודים ארצה

מהשערורייה האחרונה סביב אמירה מסוימת של בנימין נתניהו על הנשיא האמריקני פרנקלין רוזוולט, אפשר ללמוד משהו על המגמתיות הפוליטית שבה ספוגים כמעט כל הכתיבה והמחקר ההיסטורי בישראל. העיתונאים וההיסטוריונים ברובם יטהרו את המופתי חאג' אמין אל־חוסייני, אם ביבי אמר משהו. הם יכניסו את אדולף היטלר למחוזות הרלטיביזם אם זה עוזר להפליל את ביבי.

אחד הפרשנים הבולטים ציטט אמירה של נתניהו בראיון ארוך לרגל השקת ספרו האוטוביוגרפי, ולפיה רוזוולט שלל את הרעיון של הפצצת אושוויץ. "על גופתי המתה", ציטט נתניהו את תשובת רוזוולט למי שהציג בפניו את האפשרות. כדי לעשות דיסקרדיטציה לאמירה של נתניהו, נשאלו היסטוריונים, כמו יהודה באואר, שטענו כי אינם מכירים ציטוט כזה של רוזוולט ולמעשה מה לרוזוולט ולאושוויץ, הוא בכלל לא התעסק עם זה.

המילים שציטט נתניהו מהנשיא רוזוולט אינן מדויקות, אך יש מקור אמין שמעיד שרוזוולט אמר לו בהקשר של אושוויץ דברים בעלי משמעות דומה. "אני לא מוכן להיות קשור בשום צורה לדבר הזה", אמר רוזוולט והדברים שאינם מוכרים להיסטוריונים ישראלים מסוימים, בהחלט מוכרים להיסטוריונים בארה"ב. המשפט באנגלית: "I won't have anything to do with it".

בשנת 2002 יצא ספרו של ההיסטוריון הנשיאותי המוכר מייקל בשלוס, "הכובשים". הוא יצא ב"סיימון ושוסטר" ועורר את חמתם של אנשי "מכון רוזוולט". בשלוס הוא ההיסטוריון הכי טלוויזיוני בוושינגטון. מופיע קבוע ב־PBS, הטלוויזיה הציבורית, מספק פרשנויות היסטוריות ל־CNN ובכלל לתקשורת. לאחרונה חולל מהומה כשפרסם בטוויטר, בעקבות גילוי מסמכי טראמפ, את תמונתם של בני הזוג רוזנברג כשהרמז למכירת סודות האטום ברור. פוליטיקו הקדיש לו כתבה מיוחדת לפני כשלושה חודשים בהקשרים האלה.

הנה הטקסט על גב ספרו: "בהגינות ובאיזון בלתי רגילים, מראה 'הכובשים' כיצד רוזוולט בדל"ת אמותיו סירב לפניות נואשות אליו שיזעק בקול ישירות על השואה, שיציל פליטים יהודים, ושיבדוק את האפשרות להפציץ את אושוויץ ולהפסיק את הרצח".

בשלוס גילה הקלטה של שיחה שערך הנרי מורגנטאו ה־3, נכדו של שר האוצר, שהפציר ברוזוולט להפציץ את תאי הגזים או את מסילות הרכבת, עם ג'ון מקלוי שהיה תת שר המלחמה. בניגוד לרמיזות שלו לאורך השנים, כי בקשות מנהיגים יהודים בנוגע לאושוויץ נעצרו אצלו, בראיון עם מורגנטאו העיד מקלוי שהביא את הנושא בפני הנשיא רוזוולט. הנשיא, לפי מקלוי, הגיב בהתפרצות זעם (Irate). הוא הבהיר, ששום דבר טוב לא ייצא מזה.

טייס אמריקני שהשתתף בהפצצת מתקני נפט סמוך לאושוויץ אמר ב־2005: "היינו צריכים לתקוף את אושוויץ. היה סיכוי טוב לפוצץ את מסילות הרכבת... והיה לנו סיכוי טוב לחסל את תנורי הגז האלו"

"אם זה יצליח זה יהיה עוד יותר פרובוקטיבי. ואני לא מוכן להיות קשור בשום צורה עם זה... יאשימו אותנו בהשתתפות בעניין איום", כשהכוונה לאפשרות שייהרגו אסירים במחנה.

מי שנותן את ההקשר ההיסטורי האמין לכל הנושא, הוא לא אחר משבתי טבת, בכרך הרביעי בביוגרפיה של בן־גוריון, "איש ריב": "התשובה לשאלה מדוע לא נחלצו וושינגטון ולונדון להצלה המונית של יהודי אירופה, נעוצה אפוא בגישתן כלפי היהודים בכלל, וכלפי עלייתם לארץ ישראל במיוחד. בגישה זו נעוצה גם התשובה לשאלה מדוע אושוויץ לא הופצצה".

בסופו של דבר, ב־1944 ידעו מהרבה מקורות, כולל מודיעיניים, לא רק על כל תא גזים אלא על אובייקטים הרבה פחות בולטים בגיא ההריגה. יכלו לעצור את זה בהפצצות, ולא עשו כך משום שלארה"ב זה פתר את בעיית ההגירה, ולבריטניה את בעיית הציונות; כלומר, אין יהודים - אין ציונות. ואין הגירה לארץ ישראל ואין מדינה יהודית בהמשך. הסנאטור המנוח שהיה גם מועמד לנשיאות, ג'ורג' מקגאוורן, העיד שמבחינה טכנית לא היתה שום בעיה להפציץ את אושוויץ. הוא היה טייס במלחמת העולם השנייה, וטייסת ה־B24 שלו הפציצה מתקני נפט במרחק של כשבעה ק"מ מאושוויץ. "אין שום שאלה שהיינו צריכים לנסות לתקוף את אושוויץ", אמר מקגאוורן ב־2005. "היה סיכוי טוב לפוצץ את מסילות הרכבת... והיה לנו סיכוי טוב לחסל את תנורי הגז האלו".

"בסיכום, ברור שלא קשיים טכניים מנעו את הפצצת אושוויץ, ואת הסיבה האמיתית לאי־ההפצצה יש לחפש בתחום המדיני, וליתר דיוק בגישת ארה"ב ובריטניה לפליטים בכלל, ולפליטים יהודים בפרט", כתב טבת. "לחרדת לונדון מפני הגירה לא מבוקרת לבריטניה נוספה חרדה גדולה יותר: נהירת יהודים לארץ ישראל".