הפלייס של אליזבת הולמס

בחורה צעירה נושרת אחרי שנת לימודים אחת בלבד מאוניברסיטה יוקרתית בארה"ב. במקום לעבוד בעבודה מזדמנת או לנסות להתקבל לקולג' אחר, יוקרתי פחות, היא הופכת ליזמית שתשנה את העולם. מקימה חברה, טוענת שפיתחה טכנולוגיה שמאפשרת אבחון מחלות על פי טיפת דם אחת בלבד. בלי השכלה, אבל עם המון כריזמה ואמביציה, היא מצליחה לשכנע משקיעים להצטרף אליה, ובתוך עשר שנים הופכת אליזבת הולמס לאישה המיליארדרית הצעירה בעולם שעשתה את הונה לבד.

הפנים שלה מופיעות על שערים של מגזינים, היא מוזמנת לכל השקה ואירוע, היא סלב. העובדה שהיא מסרבת לחשוף את הטכנולוגיה, לא מפרסמת מאמרים ולא כוללת בדירקטוריון אנשי מדע ורפואה - לא ממש מעניינת אף אחד. כל נורות האזהרה דולקות, אבל בעולם שבו כסף זמין וכוח והשפעה מסתובבים תמיד באותן המסיבות - הצלחה אחת מובילה להצלחה נוספת. אנשים מתחילים להשקיע ביזם, בגלאם, בסיפור ובחלום, והמוצר הופך ביי־פרודקט של המסביב.

הנרי קיסינג'ר משקיע, גם שר ההגנה האמריקני לשעבר, כל משקיע בפרופיל גבוה סוחף אחריו אחרים. גברים מבוגרים וחזקים עם המון אמצעים הולכים שולל אחרי בחורה צעירה מלאת אנרגיות ותאוות בצע. כמו במקרה של אנה סורוקין, שהתחזתה למיליארדרית והונתה את עשירי ניו יורק, גם הולמס מנצלת את העובדה שהמשקיעים כמהים למשהו חדש, רענן וצעיר, לסיפור גדול מהחיים, לילדי פלא שינערו את המערכות וישנו את העולם עם חזון מדהים ומשהו שאף אחד לא עשה לפני כן, למוצר המטלטל והמסעיר שרק רוח נעורים יכולה להביא איתה.

כן, נעורים. הקיץ האינסופי, החלום המתרחק, המחשבה שהם יודעים טוב מאיתנו, שיש לצעירים איזו נוסחת פלא שאיש לא חשב עליה קודם. הם בטיקטוק ובאינסטגרם, מנהלים חיים שלמים מעל לראשם של בני ה־40 פלוס, שמה שהם יודעים כנראה כבר לא ממש רלוונטי לעולם. לבדוק לעומק הפך מטרד, וגם לשאול שאלות קשות נחשב "בומרי", מיושן, מעיק. מה עכשיו מחקרים ובדיקת עובדות? תראו, הנה מיליון עוקבים שעושים לי לייק ובדיקות דם מזויפות.

משקיעים מוסדיים, חברות הון סיכון וקרנות פנסיה השקיעו ב־FTX, בורסת הקריפטו הכושלת של סם בנקמן־פריד, בחור בן 30 שמכר אוויר. הוא חי עם עוד עשרה אנשים שהובילו את החברה בפנטהאוז באיי הבהאמה, מעין כת קריפטו שעל הדרך מגייסת מיליארדים של דולרים בלי באמת לנהל שום דבר. לכל מי שהשקיע בו זה נראה לגמרי נורמלי. כל עוד אפשר היה לעשות עוד ועוד כסף מהיר וקל, בנקמן־פריד נחשב גיבור. האיש אפילו לא מצא לנכון לעצור את הגיוסים, או לשחרר לעובדיו את הכסף שהם השקיעו בחברה לפני שקרסה, אבל כן מצא זמן לקנות נכסים לעצמו.

יש ילדי פלא. יש עולם שלם שרק אנשים צעירים מוצאים בו את הידיים והרגליים. אבל בסופו של דבר - אין קיצורי דרך, ושום שואו לא יכול לחפות על העובדה שאין מוצר לאורך זמן. זה תקף לטק, וזה תקף בחיים בכלל. וכשמדובר בחיי אדם ובכסף שלהם - עדיף להיות קצת "בומר" מאשר סאקר.