הכתובת עדיין על הקיר

בשיתוף ישראל 2050

בשנת 2012 ביטל בג"ץ את חוק טל (שנועד להסדיר את הפטור משירות לבני ישיבות), קבע שאי אפשר להמשיך במצב שבו רק חלק מהציבור מתגייס והורה לדרג המדיני להסדיר את סוגיית השוויון בנטל. מאז עברו 14 שנה, ממשלות באו והלכו, הצעות חוק הונחו ונגנזו, וחוק גיוס לא נחקק.

אזהרות לא חסרו: מי שעמדו בראש מערכות הביטחון ואגפי כוח אדם התריעו שהצבא זקוק לחיילים נוספים, וממשלת השינוי ניסתה להוריד את גיל הפטור, כך שמי שאינו מתגייס יוכל לפחות לצאת לעבוד, אבל נתקלה בהתנגדות חריפה. כיצד קרה שמשבר כוח האדם נגרר במשך שנים ולא נפתר גם אחרי המלחמה הארוכה בתולדות המדינה? ד"ר איל חולתא, ראש המטה לביטחון לאומי בין השנים 2021 ל־2023, אומר כי בדיעבד האזהרות של ראשי הצבא היו צריכות לקבל מענה הרבה לפני 7 באוקטובר. "התרגלנו לא לעסוק בזה, ולכן התפשרנו: על מספר החיילים במוצבים, על מספר הגדודים שעושים בט"ש ועל מי ששומר על הגבולות. כיום כולנו יודעים שלא היו מספיק חיילים באף אחד מהגבולות ובקו התפר.

"גם בתקופת הממשלה הקודמת היה ברור שקו התפר פרוץ ושהגבול המזרחי אינו מאובטח מספיק, והצבא עסק בכך. בגיוס חרדים לא עסקו באותה אינטנסיביות, ובדיעבד יכול להיות שהיה צורך לעשות זאת. הממשלה הקודמת גם החזיקה מעמד זמן קצר מכדי שמשהו מזה יבשיל".

זו סוגייה שנמשכת שנים, והיא גם ביטחונית וגם חברתית וערכית. איפה הכשל העיקרי שמונע את הפתרון שלה?

"אנחנו נותנים לקבוצת הלחץ החרדית כוח וטו שקשור למבנה הפוליטי בישראל, ובסופו של דבר היא מונעת מהממשלה לממש את החוק. הרי יש חוק גיוס, ואין צורך בחוק חדש. החוק קובע שכולם צריכים להתגייס, ומי שעריק משלם את המחיר הפלילי שכתוב בו. אבל הממשלות לא אכפו אותו שנים. זה עניין של קונסטלציה פוליטית.

"גם בממשלה הקודמת ניסו להתקדם. נפתלי בנט, כראש ממשלה, ניסה להוריד את גיל הפטור לעבודה ואמר: 'אם אתם לא מתגייסים, לפחות תלכו לעבוד'. אבל גם את זה אי אפשר היה להעביר בכנסת. החרדים יצאו למאבק קשה והממשלה כמעט התפרקה. המסגרת הזאת צריכה להוביל גם ללימודי ליבה לפני השירות".

 ראש המל"ל לשעבר אייל חולתא

ציפית שאולי אחרי 7 באוקטובר החרדים יגידו לעצמם שהגיע הזמן להיכנס מתחת לאלונקה?

"ברור שהיתה לי תקווה כזאת. היו, ועדיין ישנם, גורמים בתוך הקהילה החרדית שחושבים כך ועוסקים בקידום תוכניות שונות, משירות לאומי ועד גיוס מוגבר. לצערי, לא הופתעתי מהאופן שבו ההנהגה החרדית הנוכחית מטפלת בעניין, אבל בהחלט התאכזבתי".

מזהירים מכך שצה"ל לא ערוך לקבל את החרדים: לא רוצים לפגוע בשירות נשים, והחרדים חוששים שייכנסו חרדים וייצאו חילונים. לדעתך המערכת מוכנה למהלך כזה, אם יאושר?"בהיבט הזה בעיקר דרושות החלטות, ואחר כך ביצוע. בצבא כבר ברור שהדרך היא יחידות חרדיות אורגניות, נפרדות מהקהלים האחרים, כמו 'חשמונאים', גדודי בט"ש או פלוגות מג"ב. אני חושב שהצבא כבר הבין שהרצון העקרוני לערבב את האוכלוסיות יחד לא יעבוד. כמו שיש יחידות לוחמות אורגניות לנשים - להבדיל, כי זה לא אותו דבר, אבל בגלל המאפיינים הייחודיים - כך הצבא צריך להיות מסוגל לבנות יחידות אורגניות גם לחרדים. זה מחייב הפרדות. כן ייקח זמן עד שתהיה עתודה פיקודית חרדית, לפחות בדרג הנמוך, אבל הצבא צריך להיות מסוגל להתמודד עם זה".

נניח שיש חוק גיוס. מה הפוטנציאל המבצעי של שילוב חרדים בצה"ל בטווח של כמה שנים?

"צה"ל, גם אם זה יחייב אותו להפעיל תוכנית חירום, יכול וצריך להיות מסוגל לגייס עשרות אלפי חיילים נוספים בהתרעה קצרה מאוד. שיעור הנשים המשרתות בתפקידי לחימה, לא תומכות לחימה, הוא יותר מ־20% מהכוח הלוחם. אמנם הן משרתות במקומות שבהם אין חיכוך עם גברים כמו גדודי קרקל, גדודי תצפיתניות ויחידות שריון נפרדות, ובמשימות פחות עצימות. אין צוותים מעורבים ואין פלוגות מעורבות, והצבא מקפיד על כך מאוד. אבל זה מראה שהוא יודע לבצע התאמות של הפרדה, והפוטנציאל הוא עשרות אלפים אם רק יידעו לעשות את זה בצורה חכמה.

ד"ר איל חולתא: "אי אפשר לפצות על המחסור בכסף, כפי שמציעים כל מיני אנשים: עוד כסף למילואימניקים וללוחמים. זו הדרך הבטוחה לצבא מקצועי, וישראל לא ערוכה לזה, לא חברתית ולא כלכלית"

"ההסתכלות שלי כאזרח אינה רק דרך המשקפיים של כמה חיילים חסרים בצבא. ערך השוויון הוא ערך ליבה בחברה הישראלית, ולאורך זמן אם לא נצליח ליצור מציאות של שוויון בזכויות ובחובות, המרקם של השירות לכולם ילך ויתפורר. אי אפשר לפצות על זה בכסף, כפי שמציעים כל מיני אנשים: עוד כסף למילואימניקים ועוד כסף ללוחמים. זו הדרך הבטוחה לצבא מקצועי, וישראל לא ערוכה לצבא כזה, לא חברתית ולא כלכלית. הניסיון ללכת בין לבין ולפצות בכסף כדי לסתום פאצ'ים לא יעבוד לאורך זמן. אנחנו חייבים לפתור את זה, ובהקדם".

התנגשות ערכים

האלופה (מיל') אורנה ברביבאי, כראשת אכ"א הראשונה בתולדות צה"ל וכשרת הכלכלה לשעבר, מכירה מקרוב את אתגרי כוח האדם הביטחוניים והשפעתם הישירה על הצבא ועל המשק הישראלי. "השאלה בבחירות הקרובות היא האם נמשיך להעמיק את הפער בין חלק מהאוכלוסייה, ששמורות לו רק זכויות, לבין חלק אחר, שלא רק שיש לו חובות אלא שזכויותיו הולכות ומתמעטות, כדי להחזיק ציבור גדול שאינו מוכן לקחת חלק - לא בעבודה ולא בגיוס לצה"ל.

"הציבור הזה לא רק מצדיק את סירובו בחשיבות התורה והלימוד, הוא גם מתריס: גם מי שאינו לומד, מספיק שנולד למגזר מסוים ולובש לבוש מסוים, לא יתגייס. הם מעדיפים למות ולא להתגייס, וזה מקבל חיזוק פוליטי מהמנהיגות שלהם. זו התנגשות של ערכים וקונפליקט מובנה בחברה הישראלית שאי אפשר להניח בצד".

בתקופתך כראש אכ"א זה גם הורגש כך?

"בוודאי. אני זוכרת את החלטת בג"ץ שקבעה שחוק טל לא מילא את ייעודו ושאי אפשר להמשיך בחוסר השוויון הזה. בג"ץ, שחלק מהציבור רוצה לחסל ולעלות עליו עם D9, בא ושומר על האזרחים המשרתים. מורה לדרג המדיני ליצור מנגנון או חקיקה שמסדירה את השוויון, ואתה רואה שעד היום זה לא הסתדר.

"כשרת הכלכלה בממשלת השינוי הבאנו הצעת חוק שמסדירה גם את גיל הפטור ומורידה אותו בהדרגה מגיל 26 לגיל 21, כדי שמי ששירת או לא שירת מהמגזר החרדי יקבל פטור פורמלי ויוכל לצאת לשוק העבודה, וישפיע לפחות על הכלכלה. שום דבר לא התקבל. והנה, אתה רואה אותם היום נשכבים על הכבישים ואומרים 'נמות ולא נתגייס'".

כמי ששירתה בתפקידים בכירים בצבא ולאחר מכן באזרחות - את רואה את גיוס החרדים גם כמנוף לאיחוד ולא רק מקור לעימות?

"השאלה מצוינת, כי בזמן שהחברה הישראלית קרועה ושסועה, הצבא מצליח לאורך שנים להיות חיבור פנטסטי בין אוכלוסיות שונות. הרוחות בחוץ מתלהטות, ובאותו טנק, באותה פלוגה ובאותה יחידה מפקדים וחיילים מבצעים אותה משימה. זו אולי נקודת המפגש הראשונה שלהם עם אוכלוסייה אחרת ועם אנשים שונים מהם. זה היופי של משימה משותפת: ההתלכדות סביבה יוצרת איחוד וחיבור".

אלופה (מיל') אורנה ברביבאי: "כששחקנים פוליטיים אומרים 'הצעירים שלנו לא יישארו דתיים כמו שנכנסו' זה תירוץ להגיד 'אל תתגייסו'. צה"ל עושה מאמצים כבירים לאפשר שירות בלי קונפליקט"

כל הזמן מפחידים את הצעירים החרדים שמי שיתגייס ייצא מהצבא חילוני.

"אין כאן שום פחד. יש סיסמאות נבובות וריקות מתוכן. במשך שנים עקבתי אחרי תנועה של נשים שאורח חייהן דתי לחלוטין והתגייסו לצבא. מבחינתי היתה חובה לפתוח בפניהן אפשרויות שיבוץ רחבות, כאלה שמשפיעות על ההוויה המבצעית של הצבא. בכל סקר שעשינו במהלך השירות, לקראת סופו, התוצאות היו חד־משמעיות: הן אמרו שלא רק שלא המירו את דתן ולא פגעו באמונתן, אלא להפך.

"לכן, כששחקנים פוליטיים אומרים 'אנחנו פוחדים שהם ימירו, שהם לא יישארו דתיים כמו שנכנסו', אני חושבת שזה רק תירוץ כדי להגיד 'אל תתגייסו לצבא'. צה"ל עושה מאמצים כבירים ליצור תנאים שיאפשרו שירות בלי קונפליקט פנימי בין השירות הצבאי לבין האמונה והדת".

איפה את מרגישה את הפער בין המשרתים לבין המשתמטים בצורה החדה ביותר?

"הביטוי הקיצוני ביותר הוא כשאני הולכת להלוויות של חיילים שאני לא מכירה, כי אני לא מסוגלת להישאר אדישה לכך שאדם צעיר הקריב את חייו כדי להגן עלינו. אני מסתכלת בפרוטוקול: זר המדינה אמור להיות מונח ראשון. ואני הולכת להלוויה נוספת ולא רואה את זר המדינה. שום דבר לא יחזיר אותו חייל לחיים, אבל זר כזה הוא ביטוי לסולידריות לכך שהמדינה שלחה אותו לקרב, ואפילו את זה כמעט שלא רואים".

אם המגמה הזו תימשך, איך צה"ל יסתדר בעתיד?

"מספיק להביט בנתונים שפורסמו רק לאחרונה: מחצית מתלמידי כיתה א' בשנת 2030 יהיו מהמגזר החרדי. אין צורך להיות גאון כדי לחשב מה יהיה כשהם יגיעו לגיל 18. זה לא הרבה זמן במונחים של מדינה. כל האוכלוסייה הזאת לא תתגייס, וימנעו ממנה לימודי ליבה של אנגלית ומתמטיקה, שהם תנאי לא רק בשוק התעסוקה אלא גם בשירות הצבאי כדי להגיע ליחידות ולתפקידים משמעותיים.

"צה"ל הוא גם מפעל ההשמה הגדול ביותר, שמכשיר את החיילים לצאת אחר כך לשוק העבודה. כך מדירים אותם לא רק מהצבא ומסוגיות הביטחון אלא גם משוק העבודה. הם יוצאים נטולי כלים ומיומנויות בסיסיות, יכולתם לחיות ברווחה קטנה, והלחץ על מי שכן עובד, כן לומד וכן מתגייס גדל בהרבה".

קידום נשים בצבא היה שם כמעט נרדף לפועלך. את חושבת שגיוס חרדים יפגע בשירות נשים?

"כראש אכ"א אני חתומה על פקודת השירות המשותף, שקובעת איך לא פוגעים בחרדים שמשרתים בצבא ויוצרת מנגנונים שמאפשרים למפקדים בשטח, בכל מקום, להסדיר תנאי שירות. יש את גדוד נצח יהודה, ויש את חטיבת חשמונאים, ויש כללים כאלה ואחרים שמאפשרים זאת. אבל מבחינתי חובתם של הרמטכ"ל, של הצבא ושל המפקדים לוודא ששירות נשים יישאר, יתפתח ויתעצם.

"אני אומרת את זה כאלופה הראשונה בצבא. לא חשבתי שאני צריכה להיות יחידה. חשבתי שפרצתי את הדרך, ושנשים רבות צריכות לבוא ולמלא את התפקידים הבכירים ביותר בצה"ל, משום שהן יכולות והן תורמות. צה"ל בלי נשים הוא צה"ל שלא יכול לעמוד במשימותיו. לכן בכל החלטה על גיוס חרדים ושילובם בצבא, לצד ההבנה שצריך לשמור על דתם ואמונתם צריך גם לוודא ששירותן של נשים לא ייפגע, וזה אפשרי בהחלט".

תחשבו טכנולוגית

צבי האוזר, שכיהן בעבר כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, מציג עמדה מעוררת מחשבה בנוגע לגיוס חרדים בטווח הארוך. לשיטתו, הדיון סביב שאלת הגיוס צריך להתבסס על ההנחה שבתפיסה הצבאית הישנה ישראל פשוט לא תנצח במלחמות הבאות: "אנחנו 10 מיליון איש שמתמודדים מול 350 מיליון סביבנו, שרובם לא רוצים או לא מוכנים לראות אותנו כאן כמדינה ציונית. ויותר מזה, כוח המגן שלנו בנוי מ־60% מהאוכלוסייה בלבד, כי הוא לא כולל לא את החרדים ולא את הערבים. ואם זה המצב, פשוט לא ננצח.

"ברוב שנות קיומה נלחמה ישראל מלחמה סמוכת גבול מול אויב דובר ערבית. ב־25 השנים הבאות נילחם מלחמות במרחק 2,500 קילומטר מהגבול, מול אויב דובר פרסית, טורקית או שפות אחרות. אלה מלחמות סייבר, מלחמות תודעה, מלחמות של כלים בלתי מאוישים, מלחמות מרחוק. צריך אנשים שיושבים ומזיזים אצבעות כדי לנצח. אם נמשיך להשאיר את החרדים והערבים מחוץ לכוח המגן, נפסיד במלחמות הבאות. העליונות הטכנולוגית שלנו נשחקת ותישחק עוד".

מה הציבור החרדי יכול לתרום בשדה קרב כזה, ואיך זה מתיישב עם אורח החיים שלו?

"המלחמות והטכנולוגיה של מחר מאפשרות בצורה הרבה יותר הגיונית לגייס אוכלוסיות שאינן מתגייסות כיום, כי הן לא יצריכו שירות טקטי־פיזי בהיקפים גדולים. הן דורשות מוחות וכישורים מנטליים. הציבור החרדי מתאפיין בתרבות של למידה, חשיבה, משמעת עצמית וריכוז לאורך זמן. אלה תכונות שבבסיס היכולת הביטחונית הנדרשת בשדה הקרב העתידי, והן מרכזיות בהפעלת כלים ויכולות צבאיות מרחוק, בתחום המודיעין, בסייבר ובלוחמת התודעה.

"תפקידים מהסוג הזה יכולים להתקיים לצד תנאי שירות המותאמים לאורח החיים החרדי. אפשר לשרת ממשרדים, בהפרדה, עם מזון כשר ושעות פעילות שמאפשרות לחזור הביתה מדי יום. אין צורך לנטוש את אורח החיים החרדי. אלה מסגרות שירות מותאמות שאינן מאיימות עליו. וחרדים לא צריכים להילחם באותו טנק יחד עם בנות. אלה מלחמות אחרות".

צבי האוזר: "המלחמות והטכנולוגיה של מחר מאפשרות בצורה הרבה יותר הגיונית לגייס אוכלוסיות שאינן מתגייסות כיום, כי הן לא יצריכו שירות טקטי־פיזי בהיקפים גדולים. הן דורשות מוחות וכישורים מנטליים"

האוזר מדגיש כי גם ערביי ישראל צריכים להבין שעליהם לקחת אחריות על ביטחונם: "הטילים האיראניים, מתקפות הסייבר והניסיונות לפגוע בתשתיות אזרחיות לא מבחינים בין דם לדם. הם פגעו בבתים של משפחות ערביות ויהודיות כאחד. הטענה ארוכת השנים בדבר המורכבות של שירות ביטחוני מול אוכלוסייה פלסטינית נעשית לא רלוונטית מול תרחיש הייחוס העתידי.

"צריך לזכור שעל כל 1,000 צעירים בני 18 יש גאון אחד או שניים, וזה כולל גם את החרדים וגם את הערבים. אסור שנפטור את הגאון החרדי או הערבי מהשתתפות במלחמות העתיד. זה לא לרוץ על ג'בלאות. אנחנו צריכים לשנות פרדיגמה. הגדלת כוח המגן הישראלי היא צו השעה. אין ברירה אחרת, ובלשון החרדים זה בגדר פיקוח נפש של ממש, לא שיח רעיוני. ישראל לא תוכל לשרוד את המלחמות של מחר אם תמשיך להילחם במודל הגיוס של אתמול".

בשיתוף ישראל 2050