שיעור טוב הוא דיאלוג בין דעות שונות

תנוח דעתם של שני המחנותהמלינים על הדתהאו פרוגרסיביות יתר של מערכת החינוך, שהשתמשו בתמות השחוקות הללו במערכת הבחירות האחרונה. היכן מתקיימת הדתה? הרי החרדים עצמם לומדים תלמוד - ולא תנ"ך, כפי שלומדים תלמידי הממלכתי והממלכתי־דתי. האם סגלי ההוראה החילוניים בחינוך הממלכתי מחזירים מישהו בתשובה? האם קיבלנו עדויות על שטיפות מוח שעברו ילדינו החילוניים מידיהם של רבנים?

ומנגד, היכן מתקיימת הפרוגרסיביות? אין שום התייחסות בלימודי ההיסטוריה למאבק הפמיניסטי או למאבקה של הקהילה הגאה להכרה. תלמידינו לא שמעו על המונח "סופרג'יסטיות", אין שום יצירה ספרותית בתוכנית הלימודים שמתארת שני גברים שמתאהבים זה בזה, או אישה שמחליטה לעבור הליך התאמה מגדרית כי היא חשה כלואה בגוף זר. במציאות - בתי ספר שחפצים בכך מזמינים הרצאה מטעם חוש"ן, וכך התלמידים נחשפים לסיפור האישי של מי מקהילת הלהט"ב. זהו.

רוח השיעור תלויה במורים שיקדמו ערכים הקרובים לליבם, ובערכים שהתלמידים מביאים מביתם. שיעור טוב הוא דיאלוג בין דעות שונות, ולא כפייה של דעה אחת. העלמת דעה או ערך היא המתכון לשיעור רע ולצמצום עולמם של תלמידים. דווקא השיעור, כמעבדה מוסרית, הוא קרקע בטוחה לבחון את התנגשותם של ערכים, ויש לברך על כך - ולא להפחיד מורות ולהרחיקן מלעסוק במתחולל כאן ועכשיו.

בשעתו, רווחה הנורמה של העסקת מורות בשיטת ההומופיליה (אהבת הדומה) כדי להגן על ילדינו הזכים מפני השפעות "זרות". כרגע המחסור במורות חמור כל כך, שבתי הספר במרכז תל אביב היו שמחים להעסיק מורות דתיות למתמטיקה וללשון, לו רק היו בנמצא. ובכלל - מדיניות ההעסקה של מורות, נוכח המצב הנורא של בריחה ממערכת החינוך ואי־הרשמה למכללות להוראה, הפכה ל"רק תבואי. לא משנה בכלל מה למדת במכללה שהעניקה לך את התואר. העיקר שיש לך דופק ושתוכלי להיכנס לכיתה". תמונה זו מדאיגה יותר מכל הדתה פרוגרסיבית מדומיינת, אך היא לא זוכה לכותרות של ממש.

ההפרדה במערכת החינוך לארבע מערכות נבדלות שמשרתות ארבעה מגזרים, היא שהניבה את השסע העמוק שבו מצויה החברה הישראלית. אם מדובר בחברה תאבת חיים, היא היתה מעודדת דווקא את שילובן של מורות מגוונות בכל ארבע מערכות החינוך שבישראל (הממלכתית, הממלכתית־דתית, התורנית והערבית). כך התלמידים היו זוכים ברוחב אופקים, ובאפשרות להתוודע ולכבד את ערכי המגזר האחר. כך החשיבה שכל מי שנבדל ממני בדעותיו הוא אויב היתה מתמוססת.

והערה מתבקשת לגבי ספרי הלימוד, שכן פוסטים רבים מציגים צילומים מספרים ה"חשודים" ב"הסתה" לטובת ההדתה הפרוגרסיבית: רבים מהם משעממים במקרה הטוב ואינם מקצועיים במקרה הרע, והם לא מותאמים לתלמידים של היום - מה שגרם למורות רבות לזנוח אותם. ראוי שהשרה הנכנסת תבחן את המצב כדי שמישהו יטרח לבדוק מה כתוב בהם, למקרה שירצה לקדם ערכים של הדתה או פרוגרסיביות, או "סתם" ללמד על נפוליאון. הרי למה שנלמד את התלמידות שלנו מיהי אמלין פנקהרסט.