"אני מדווח מישראל עבור העיתון הזה כבר קרוב ל־40 שנה, בדרך כלל תוך שאני מסייר בה עם חברי הקרוב נחום ברנע, אחד מהרציניים, המאוזנים והזהירים שבעיתונאי הארץ הזו. לשמוע ממנו ש'יש לנו עכשיו ישראל מסוג אחר', זה אומר לי שאנחנו באמת נכנסים למנהרה חשוכה".
את המילים האלה כתב העיתונאי היהודי־אמריקני תומאס פרידמן במאמרו ב"ניו יורק טיימס", שבו הוא גם הגדיל לעשות ואיים על העם היושב בציון: "שאלה נוקבת תישאל בבתי כנסת ברחבי העולם - האם אני תומך בישראל הזו או מתנגד לה?". כל זה רק כי העם בישראל העז לבחור, בהליך דמוקרטי למהדרין, ממשלה שאינה לרוחם של פרידמן וברנע.
למאמר הדעה המביך והמתנשא הזה של פרידמן התווסף השבוע גם הראיון שנתן יו"ר בל"ד, סמי אבו שחאדה, לאילה חסון, שבו סיפר אבו שחאדה על עמותות יהודיות־אמריקניות שתרמו מיליוני דולרים על מנת לשנע את בוחריהן של מפלגות אנטי־ציוניות כמו רע"מ וחד"ש־תע"ל לקלפיות ביום הבחירות, מה שכמעט מנע את ניצחון הימין.
המאמר של פרידמן, וכך גם העמותות שעליהן סיפר אבו שחאדה לאוזניה המזועזעות בצדק של אילה חסון, מעידים שניהם על אמת אחת שהיא לא רק עצובה, היא גם בלתי מוסרית בעליל: חלק מיהדות התפוצות שכח לגמרי את מקומו ואת חובו העצום למדינת ישראל.
הנה פרט מההיסטוריה הלא רחוקה שלנו, שכדאי להזכיר לתומאס פרידמן ולבעלי העמותות היהודים־אמריקנים הנכבדים: לפני 203 שנים התפרצו בגרמניה פרעות כנגד יהודים, במטרה למנוע את מתן הזכויות השוות ליהודי גרמניה. לפרעות היה שם מיוחד: קראו להן "פרעות הפ־הפ!".
"הפ־הפ!" היא הקריאה שקראו הפורעים שרדפו, היכו, בזזו, השפילו, ופה ושם גם רצחו את היהודים, במשך כחודשיים תמימים, ומה שמעניין הוא משמעותה של הקריאה הזו: "הפ־הפ!" הם ראשי התיבות של הביטוי הלטיני "הרוזלימו פרדו" - ירושלים אבודה, שקראו החיילים הרומים שהחריבו את ירושלים בערך 1,800 שנים קודם.
הקריאה "הפ־הפ!" צריכה להדהד באוזניו של כל יהודי דוגמת תומאס פרידמן, שבוחר משום מה שלא לחיות בישראל ולהזכיר לו כי עם שבירתו נפלה הופך לשק האיגרוף של ההיסטוריה גם מאות שנים אחר כך. הריבונות במולדת שלך היא המשענת שלך גם אם אתה לא בוחר לחיות בה. בלעדיה לא ייתכנו חיים של כבוד. אפשר להתבולל, וזה אכן קורה בשיעורים נאים בארה"ב, אבל מי שבוחר לחיות כיהודי ולפקוד איזשהו בית כנסת מדי פעם, חייב את הכבוד העצמי הלאומי שלו לציונות ולאחרון האזרחים הישראלים שיורד למקלט בכל פעם שלחמאס או לג'יהאד האסלאמי מתפלק איזה קסאם.
נשאלת השאלה, עד כמה זה יהודי לשבת על גדות ההדסון, להתערב בבחירות כאן ולקבוע לצעירי ישראל אם הם יילחמו במלחמה הבאה מתוך גבולות בני הגנה או לא? אם זו היהדות, אז עם כל הכבוד, לא ממש אכפת לי מה חושבים עלינו בבתי הכנסת המפונפנים שלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו