אפשר לכונן חברה המושתתת על מחלוקת

הרגע המשמעותי בתקופת הבחירות נמצא דווקא בבוקראחרי שנסגרו הקלפיות.

רגע אחרי שהקמפיינים הגיעו לסיומם. אחרי שנאמרו כל כך הרבה מילים קשות בין הצדדים, אחרי שהאשמות הוטחו לכל הכיוונים, השאלה הגדולה שנשארת תלויה היא - כיצד נצליח לכונן חברה המושתתת על יסודות של מחלוקת?

המחלוקות תמיד היו פה, והן גם לא ייעלמו בעתיד הנראה לעין. הן כאן כדי להישאר. המחלוקות שלנו היו כאן גם לפני שהוקמה המדינה. במובן מסוים, הן ערש הקיום שלנו.

מגילת העצמאות היא הטקסט היחיד המוסכם, שעליו חתמו שותפים מכל קצות הקשת הפוליטית, אבל גם היא נכתבה מתוך מחלוקת.

במשך כמעט שלושה שבועות, בין פסח לבין יום ההכרזה, התנהלה מלחמת טיוטות, שבה כל צד ניסה לשנות את המילים שבמגילה כדי שיתאימו קצת יותר לתפיסת עולמו.

הוויכוחים שהתנהלו על נוסח המגילה הם בעצם ויכוחים על אופייה של המדינה, ואפשר למצוא בהם את כל המחלוקות שאנו מכירים עד היום. את השאלות על אופייה היהודי של המדינה, וגם על אופייה הדמוקרטי. על זכויות נשים ומיעוטים, על שלום ועל קשר עם התפוצות. הכל כבר נמצא שם.

אחד הדיונים שהתנהלו ממש עד הרגע האחרון, עד שעות ספורות לפני ההכרזה, היה הדיון על מקומו של אלוהים במדינה ובמגילה.

היו מפלגות שלא הסכימו לחתום על המגילה אם שמו של אלוהים לא יוזכר בה, והיו מפלגות שטענו את ההפך הגמור. שאם שמו של אלוהים יוזכר, אין שום סיכוי שיחתמו. אחת הטיוטות אף גרסה שהמילים שצריכות לפתוח את ההכרזה הן "הואיל ואלוהי ישראל נתן את הארץ הזאת לאבותינו".

גולדה מאיר מתארת ביומנה את היווצרות המגילה ומתייחסת אל הוויכוח הזה: "הוויכוח עצמו, אם גם אולי לא בזה דווקא היה ראש ממשלה מיועד צריך לבלות את זמנו שעות אחדות בלבד קודם להכרזה על עצמאותה של מדינה חדשה - מכל שכן מדינה שצפויה לה פלישה מייד - היה רחוק מלהיות ויכוח בענייני מינוח סתם. כולנו ערים היינו עד עומק נפשנו לעובדה שההכרזה לא די שהיא מציינת קץ רשמי ל־2,000 שנים של חוסר מולדת לעם היהודי, אלא שהיא גם נותנת ביטוי לעקרונות היסודיים ביותר של מדינת ישראל. לכן נודעה חשיבות גדולה לכל מילה".

הם עומדים בפני פלישה של צבאות ערב, ובכל זאת, במקום להתעסק בטקטיקה צבאית, הם מתעסקים במילים. הם משקיעים בניסוח הסיפור והנרטיב של המדינה שבדרך, והם מתמודדים עם המחלוקת. בסופו של דבר, פתרו את סוגיית האלוהות בפתרון מתוחכם והכניסו אל המגילה את הביטוי "מתוך ביטחון בצור ישראל".

דוד בן־גוריון כתב כי במשך שעתיים הוא התווכח עם ראשי המפלגות וניסה לשכנע אותם כי כל אחד יוכל לפרש את הביטוי בדרכו - "אני הסברתי כי הרב מימון וחבריו יוכלו לפרש את המילים 'ביטחון בצור ישראל' פירושו ביטחון באלוהים, והחברים של ציזלינג יוכלו לפרש את המילים 'ביטחון בצור ישראל' בכוח העם העברי".

מייד אחרי ההכרזה הובהלה המגילה למרתף של בנק אנגלו־פלשתינה.

גולדה מאיר כותבת ביומנה שהיא לא ידעה אם המדינה תשרוד או אם הם עצמם יאריכו ימים, הרי הם היו בעיצומה של מלחמה, אבל היה משמעותי עבורם לדאוג שהמגילה תשרוד לדורות הבאים.

ביום שאחרי, אני מציעה לחזור אל מגילת העצמאות, להקשיב לנשים ולאנשים שחתומים עליה. שהצליחו לחתום עליה למרות המחלוקות ביניהם. המחלוקת היא כנראה סלע קיומנו. אין לנו קיום בלעדיה. הגיע הזמן שנלמד להכיל אותה ולחיות יחד. אין לנו דרך אחרת.