אקדמיה רלוונטית מכוונת לשוק התעסוקה

השבוע חזרו הסטודנטים לספסל הלימודים. בשנות ה־90, כשהייתי סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת בר־אילן, הקדשתי 25% מהלימודים האקדמיים שלי ללימודי יהדות. זו לא היתה בחירה שלי, אלא הנחיה של האוניברסיטה: אם בחרת ללמוד באוניברסיטת בר־אילן - תידרש ללימודי יהדות, כי האוניברסיטה רואה בזה ערך חשוב. גם היום, 10 נקודות זכות (נ"ז) לתואר ראשון בבר־אילן מוקדשות ללימודי היהדות.

גם הטכניון בחר לחייב את הסטודנטים לתואר ראשון בשני קורסי חינוך גופני כחלק מדרישות התואר, ואוניברסיטאות נוספות בארץ מחייבות את הסטודנטים ללמוד קורסים שאינם בתחומי הלימוד שאותם בחרו ושאליהם נרשמו, בהתאם לתפיסתן ולערכיהן.

זו דרישה לגיטימית. העולם משתנה במהירות, וברור שהכנה לעולם התעסוקה של המאה ה־21 אינה יכולה לכלול רק לימודים וידע בתחום הדיסציפלינרי שאותו בחר הסטודנט ללמוד. יכולות של עבודת צוות, הסתגלות לשינוי, יצירתיות, רתימה ופרזנטציה ישפיעו יותר על הצלחת הצעיר בשוק התעסוקה.

האקדמיה בעולם כבר מתחילה להבין את זה, ובמוסדות רבים מקדישים חלק נכבד מנקודות הזכות לתואר לטובת פיתוח מיומנויות רלוונטיות כקורסי חובה לכלל הסטודנטים. באוניברסיטת ברלין הפתוחה, למשל, הגדירו 30 מתוך 180 נקודות זכות לטובת מיומנויות ליבה; באוניברסיטת ג'ורג'יה, הסגל האקדמי עובר הכשרות במטרה לשלב את נושא התעסוקתיות בהכשרה האקדמית. למעשה, האוניברסיטה מגדירה, מעבר לידע הנדרש בתחום הלימוד, מהם המיומנויות והערכים המוספים שחשוב לה להעניק, ובהפיכת התכנים האלה לקורסי חובה לכלל הסטודנטים היא מגדירה רף שבלעדיו לא ניתן לקבל את התואר מאותו המוסד.

בישראל אין כמעט דוגמאות למוסדות אקדמיים המגדירים היקף משמעותי של קורסי חובה המוקדשים לפיתוח מיומנויות רלוונטיות. כשנעשו ניסיונות לשלב קורסים כאלה כקורסי חובה - קמה צעקה גדולה מצד דיקני הפקולטות, שאינם מוכנים לוותר על קורסים דיסציפלינריים, שהם ליבת ההכשרה האקדמית.

אם האקדמיה בישראל רוצה להישאר רלוונטית, עליה לראות בהכנה לעולם התעסוקה חלק מהייעוד שלה, נוסף על מחקר והוראה. לצורך כך נדרשת מנהיגות אמיצה במוסדות האקדמיים, כזו שלא רק תבין שזה נדרש - אלא תדע להתמודד עם ההתנגדות של מי שאינו מוכן לשינוי.

מנהיגות כזו קיימת בחלק מהמוסדות האקדמיים בישראל, ואין לי ספק כי ביכולתם להוביל לשינויים הכרחיים ודרמטיים באקדמיה בשנים הקרובות.