בתור בן לדור שגדל על "טרופית משקה שובב", אני אוהב את דימוי הקשיות שמתאר את המאבק בין המפלגות. נחמד לדמיין את לפיד תוקע קשית מפלסטיק בליבה של מפלגת העבודה, ומצמק אותה כמו את טרופית הענבים שהיינו הופכים בילדותנו לכדור אלומיניום קטן ומשליכים לפח במרכז המסחרי.
בשנים האחרונות תקע השמאל לעצמו קשית רבת עוצמה: הרדיפה האישית, המשפטית, התקשורתית והאובססיבית אחרי נתניהו ומשפחתו השכיחה מהשמאל את המשימה החשובה שלו: גיבוש והגשמה של משנה סדורה בעידן שבו התברר לרוב עם ישראל שככל שמדובר בפלשתינים, אין לנו פרטנר. כל זמן שהשמאל מסתפק בשנאת נתניהו וה"ביביסטים" המומצאים שלו, הוא למעשה נשאר מבחינה אידיאולוגית עם חזון שתי המדינות הארכאי, ואלקטורלית הוא תלוי בחסדי הפלשתינים: אם השטח רגוע, השמאל יצליח אולי לגרד עוד מנדט, אם לא - וזה לצערנו המצב היותר שכיח בארץ ב־140 השנים האחרונות - השמאל, באין אידיאולוגיה רלוונטית לעידן פוסט־אוסלו, ימשיך להתכווץ.
מהצד השני - כל המאפיינים שהיו למפא"י בימי גדולתה נמצאים היום בימין: ניציות ביטחונית, מחויבות לעתיד הציונות ולהתיישבות, זיקה ליהדות ולתרבות העברית ותנועת נוער אידיאולוגית (בני עקיבא). גם השמדת המפד"ל על ידי בנט ושקד היא הזדמנות פז עבור הימין: היא מאפשרת לליכוד לחבור לחלק המתון של הציונות הדתית, ולמצב את עצמו כממשיך דרכה של מפא"י ההיסטורית, רק בלי החלק של הקומבינות בהסתדרות והגזענות כלפי עדות המזרח.
וכך, באשמתו הבלעדית, מנהל היום השמאל קרב מאסף צלבני - הוא יורה ממגדלי השן שנותרו לו חיצים על מטרות ספציפיות כדי להשיג הישגים טקטיים, כי את תמונת הקרב כולו אי אפשר לשנות בלי אידיאולוגיה, שמספקת מענה למציאות הג'יהאד שאנחנו חווים.
זה בדיוק מה שעשה בשבוע שעבר יו"ר ועדת הבחירות, שופט העליון יצחק עמית: ירה חץ לעבר מטרת אדם בודדת - עמיחי שיקלי, ופסל את מועמדותו ברשימת הליכוד. למה שיקלי מצדיק מאמץ כזה מצד השופט, שנדרשו לו 37 עמודים של מליצות משפטיות כדי לתרץ את העובדה שהוא פועל בניגוד להמלצותיהם החד־משמעיות של בית המשפט המחוזי ושל יועמ"שית הכנסת? כי שיקלי הוא סמל מובהק לתהליך של הפיכת הליכוד להמשכה של מפא"י ההיסטורית: קיבוצניק, לוחם, נץ, ראש מכינה, בקיא בארון הספרים היהודי ואידיאולוג חסר פשרות, שלא הונה את בוחריו. בקיצור, עמיחי שיקלי הוא ה"ספרא וסייפא" שמפא"י חלמה עליו, וקביעת ביתו הפוליטי בליכוד הופכת אותו למטרה ששווה ששופט העליון עמית יבזבז עליה חץ.
אהרן ברק קבע שכוונת החוק היא למנוע מח"כ שפרש מסיעתו לפעול בניגוד להבטחתו לבוחרים למען טובות הנאה. במקרהו של שיקלי, שאר חברי הסיעה הפרו את הבטחותיהם לבוחר וזכו לטובות הנאה. שיקלי נשאר נאמן לבוחריו ומחוץ לממשלה. השופט עמית יצא מגדרו כדי לסתור את דעת עמיתיו המפורשת כי הוא לא פעל נגד שיקלי, אלא נגד מפא"י החדשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו