מי מסכן את הדמוקרטיה?

מאז השלכת האבנים על הכנסת לפני 70 שנה, בהפגנת השילומים של 1952, לא ראינו איום ישיר כל כך על הכנסת, יסוד הריבונות שלנו, כמו זה שקופל בהצעות של גנץ וסער לרפורמה משטריתשנדונו כאן בשבוע שעבר. הצעותיהם לאפשר כהונה ארוכה של ממשלה ללא אמון של הכנסת הן איום ישיר על היותנו מדינה שיש בה שלטון בהסכמת הנשלטים, ורק בהסכמתם, באמצעות נציגיהם הנבחרים. גנץ וסער שיווקו במסיבת עיתונאים, מאחורי חזות כוזבת של "ייצוב הממשל", התקפה על הלב של הכרזת העצמאות שלנו - על יכולתנו לעמוד ברשות עצמנו ככל עם.

ממשלה רודנית - וזה הכינוי התקף לממשלה השולטת ללא הסמכה מהנציגים הנבחרים שלנו - לא תייצב כאן דבר. היא תטפח או דיקטטורה או אנרכיה. אבל גנץ וסער לא דיברו בחלל ריק. הם הצהירו הצהרות רפורמה כשמאחוריהם הסמליל של המכון הישראלי לדמוקרטיה, והסתמכו על ניירות העמדה שלו.

יש גם סימנים פוליטיים לכך שמפלגות אחרות בגוש הפוליטי של גנץ וסער אולי מתואמות עם בלוני הניסוי שהשניים הפריחו לחלל של מערכת הבחירות. אל המכון לדמוקרטיה הצטרף לאחרונה גוף אחר,המרכז להעצמת האזרח, ופצח במסע יחסי ציבור בשלטי חוצות ענקיים ויקרים למען "ייצוב" הדמוקרטיה - באמצעות ביטולה.

השִׂיחָדָשׁ (או ה־Newspeak) של ג'ורג' אורוול חוגג עלינו: מכון לדמוקרטיה שבעצם הוא מכון לאוליגרכיה דיקטטורית, ומרכז להעצמת האזרח הבא להפקיע מהאזרחים את הכוח הפוליטי המהותי שלהם בפוליטיקה של נציגים. המכון והמרכז הללו שותפים להצעות לחסן ממשלה קיימת ולהותיר אותה על כנה, גם אם היא איבדה את אמון הכנסת או לא הצליחה להעביר את חוק התקציב.

אבל הם חורגים בהצעותיהם בהרבה מבלוני הניסוי של גנץ וסער. עיקר הצעתם הוא שהרכבת ממשלה מלכתחילה לא תצריך אישור של הכנסת. את הממשלה ירכיב ראש הרשימה הגדולה מהרשימות שנבחרו לכנסת והוא שיעמוד בראשה - גם אם אין לו רוב בכנסת. ובגרסה אחרת: ראש הרשימה הגדולה ובלבד שזכה לפחות ב־40 מנדטים, שאינם רוב בכנסת, כידוע.

יש לשים לב: לא מדובר בהסדר חוקתי אשר יחליף את סמכות הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על בעל מרב הסיכויים להרכיב ממשלה שתקבל את אמון הכנסת. קרי: לא מדובר בהחלפה של סמכות הנשיא ובמקומה להעניק באופן אוטומטי את ההזדמנות הזאת לראש הרשימה הגדולה. זו הצעה לא מוצלחת ולא נחוצה, אך לא מסוכנת כמו הצעתם של שני הגופים מקדמי האוליגרכיה הללו.

לעומת זאת, המכון והמרכז הללו מציעים כי ראש הרשימה הגדולה יוסמך למנות ממשלה ללא אישור הכנסת! כלומר, גם כאשר אין לה רוב בכנסת! ולאחר מכן, על פי ההצעות שחשפו לאחרונה גנץ וסער, הכנסת לא תוכל או תוגבל מאוד ביכולתה להפיל ממשלה רודנית שכזאת.

זו עובדה מקוממת שהצעות כאלה מועלות מלב הממסד הפוליטי הישראלי, ובעיקר מהמרכז־שמאל שלו. יתרה מזו, מדובר במשבר מקצועי חמור של תחום הדעת האקדמי של מדע המדינה בישראל.

קשה להבין איך אנשי מדע המדינה בעלי השקפת עולם דמוקרטית מוצהרת עומדים מאחוריהן. והעובדה שכמעט איש בתוך המקצוע אינו מתייצב נגדן מדאיגה ביותר. אפשר לשער את מקורותיה של אחידות הדעים המזיקה הזאת. ההצעות האלה באות להתמודד עם חוסר היציבות המובנה בשיטת הבחירות היחסית־ארצית האסונית שלנו. אנשי מדע המדינה בארץ מגוננים עליה כבר עשרות שנים, ובמקום להודות בטעותם הוותיקה, הם מנסים להטליא לה "תיקונים".

אבל אלה לא תיקונים. אלה חבלות חמורות במשטר הדמוקרטי. הדמוקרטים מכל המפלגות והשקפות העולם חייבים להתייצב נגדן.