שר הביטחון גנץ ושר המשפטים סער הציעו לאחרונה, בחסות המכון הישראלי לדמוקרטיה, לכרסם בכפיפות של הממשלה לכנסת הנבחרת. ההצעות הן לא פחות משערורייה.
לחרפת העיתונות ואנשי מדע המדינה באוניברסיטאות, כמעט איש מהם לא מתח ביקורת על הפגיעה החמורה המתוכננת בדמוקרטיה הישראלית. במשטר פרלמנטרי כמו שלנו אנחנו בוחרים כנסת, לא ממשלה, כמו שקורה במשטר נשיאותי. אין לממשלה אצלנו אלא הסמכות שהכנסת הקנתה לה, והיא שולטת רק עד כמה שיש לה אמון בכנסת. אם היא "תשוחרר" מכפיפות לכנסת, היא תהיה ממשלה רודנית, שהרי היא לא נבחרה ישירות.
וזה מה שהשניים הציעו: לקבוע זמן כהונה מינימלי לממשלה, גם אם היא איבדה את הרוב בכנסת; לבטל את הפיזור האוטומטי של הכנסת, במקרה שהיא דחתה את התקציב שהציעה הממשלה; לא לאפשר להכריז על בחירות חדשות לפני שחלפה מלוא הכהונה של הכנסת, אלא ברוב של 70 ח"כים. אלו הצעות ערמומיות, זהירות כביכול, ובנויות על ההנחה שהציבור לא יבין מה יש במרק שמבשלים לו.
ממשלה שאיבדה את הרוב בכנסת כבר לא תהיה ממשלת מעבר מוגבלת בסמכויותיה, עד שהציבור יאמר את דברו. אם תכהן ממושכות, לא יהיה אפשר להגביל אותה.
עינינו הרואות את הלחץ של גנץ להתיר לממשלת מעבר למנות רמטכ"ל באמתלת חירום.
נקבל אפוא ממשלה מושלת ללא לגיטימציה דמוקרטית. פירוש הדבר הוא שכאשר ממשלה "נפלה" בהצבעת אי־אמון, מפני שמרבית נציגי הציבור בכנסת אינם תומכים בה, היא תכהן לא כממשלת מעבר מוגבלת עד לבחירות מהירות, אלא תכהן משך הרבה יותר ארוך, קבוע בחוק, ללא רוב בכנסת. ממשלה תכהן כאן זמן ממושך ללא הסמכה פוליטית של רוב נציגי האזרחים בכנסת!
גנץ תקף בלשון גסה את עמיחי שיקלי על הפלת הממשלה. אבל שיקלי היה נאמן לבוחריו. את עצם הנאמנות הזאת תקף מנהיג של מפלגה דיקטטורית. אצלו יש רק נאמנות למפקד, ועכשיו הוא מציע שהממשל הישראלי כולו "ישוחרר" מהצורך לשלוט בהסכמת האזרחים - ורק בהסכמתם. איך תמשול ממשלה שאיננה יכולה להעביר תקציב ובכל זאת ממשיכה לכהן, כמוצע? באמצעות תקציב שנציגים שלנו לא אישרו? האם המציעים לא שמעו על "אין מיסוי ללא ייצוג" מימי המהפכה האמריקנית? והאם היא תקיים משא ומתן קואליציוני עם סיעות הכנסת על כל חוק שהיא תבקש להעביר? אולי לא תעביר חוקים? תמשול בצווים ובתקנות? אחת משתיים: או שזה יחולל שיתוק שלטוני, או שנקבל ממשל רודני.
ודאי לא נקבל "ייצוב הממשל", כדברי גנץ, שאולי לא הבין מה הוא אומר.
נכון, אנחנו סובלים היום מאי־יציבות, בגלל השיטה היחסית־ארצית האסונית שלנו, ובגלל החרמת הסיעה הגדולה ביותר, החרמה שחיסלה את מעט יכולת ההתייצבות של השיטה. למרות אי־היציבות, אנחנו עדיין נהנים מחוסן מסוים הודות לעובדה שהממשלה שלנו שולטת רק בהסכמת האזרחים באמצעות נציגיהם.
את זה רוצים להסיר רופאי האליל בהצעותיהם המסוכנות. הם ייטלו מהממשלה את הלגיטימיות שלה, ובזה יחוללו כאן, ובצדק, מהומות כאלה שמהומות ואדי סאליב יחווירו לעומתן.
האם המציעים חושבים שהציבור הישראלי הוא עדר צייתן? לא מומלץ לנסות את ההנחה הזאת. סביר יותר שהם חושבים שהציבור לא יבין מה מעוללים לו. גם זאת טעות מרה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה נתן חסות להצעות גנץ וסער. בזה הסיר המכון מפניו את המסיכה הדקיקה של גוף על־מפלגתי הדואג רק לדמוקרטיה הישראלית.
המכון פרסם תוכנית לכרסום חמור עוד יותר באותה הריבונות שיש לאזרחים באמצעות פרלמנט שהם בוחרים. נדון בהצעותיו בפעם הבאה.
