מרצ אדומה והיא סבבה עם זה

אילן גילאון ז"ל היה עבורי הרבה מעבר לפוליטיקאי שתמכתי בו, הוא היה אב רוחני, מורה, מדריך, מנהיג, משפחה. אני, כמי שהעביר לאורו ולצידו את נעוריו ובגרותו כאב לי לקרוא את דבריו של אבי בראלי מעל דפי עיתון זה - "מרצ מורידה את הדגל האדום".

מרצ מיום היווסדה היא מפלגה שמחברת תחת דגל אחד תפיסת עולם רחבה שבבסיסה הדרישה לצדק חברתי, לזכויות אדם ולשוויון, מתוך הבנה שמדובר בערכים אוניברסליים. עבור הנכים, האנשים העובדים, החולים - לכולם מגיעה הזדמנות שווה להגשמה עצמית ולקיום הוגן ומכובד. יהודים או ערבים, סטרייטים או להט"בים, אשכנזים או מזרחים - לא משנה מי אתם או מאיפה באתם, מגיעה לכם הזדמנות שווה ומדינת רווחה אמיתית שדואגת לכם.

ההבדל בין התפיסה הקפיטליסטית לתפיסה שלנו, הסוציאליסטית, הוא פשוט: הקפיטליזם דוגל בג'ונגל אכזרי שבו החזקים שורדים, מין "משחקי הרעב הגרסה הכלכלית". לעשירים יהיה הרבה, והעניים ידוכאו יותר ויותר. הם רוצים להעשיר את עצמם, אנחנו - הסוציאל-דמוקרטים - רוצים להשתמש בכסף שהעובדים מייצרים, כדי שלכולם תינתן ההזדמנות לחיים טובים ומאושרים. אנחנו מאמינים שזאת האחריות של המדינה, אלה הכספים שהאזרחים והאזרחיות משלמים.

מרצ מציגה תפיסת עולם כוללת, שבבסיסה הדרישה לשוויון זכויות, דאגה לכלכלה צודקת בתוך ישראל, היפרדות בינינו לבין הפלשתינים, שלהם זכות להגדרה עצמית במדינה שלהם, והפרדת הדת מהמדינה, כדי שכל אזרח ואזרחית יוכלו לחיות את חייהם לפי אמונתם ללא התערבות המדינה. ובמילותיו של אילן גילאון ז"ל - שלוש החלוקות: חלוקת העושר, חלוקת הארץ וחלוקת הדת מהמדינה.

המהפכה שניסינו להוביל במרצ היתה לשים את האג'נדה הכלכלית־חברתית בראש הפירמידה, אחרים גרסו שהעניינים המדיניים וזכויות האדם צריכים להיות במרכז, וקבוצות נוספות רצו לשים את האג'נדה האזרחית במרכז.

המהפכה אמנם עדיין לא השולמה, אבל קשה לטעות בהשפעה של הדרך האדומה במרצ. הדרך הסוציאל־דמוקרטית של מרצ מוטמעת בתוך המפלגה והיא גדולה מכל עניין פרסונלי. זו הסיבה שמרצ מובילה והובילה בעשייה חברתית־כלכלית גם בדיור הציבורי, גם בקצבאות הנכות וגם בממשלה הנוכחית החל משלב ההסכמים הקואליציוניים (שהח"מ ייצג בהם את מרצ), שבהם דרשנו וקיבלנו תוספות משמעותיות לתקציב הבריאות, אשר קובעו בבסיס התקציב. גם בכהונת שר הבריאות הורוביץ, אשר חיזק את מערכת הבריאות הציבורית בתקציבים ובתקנים, בזכאות לטיפולי שיניים לכל אזרח מעל גיל 72 דרך קופת החולים, חיזק את מערך בריאות הנפש, שהיה במצב קשה, ועוד.

כל זה לא אומר שמרצ זנחה את הנושאים האחרים שהם בליבה של מדינת ישראל. אם יש משהו שלמדנו בממשלת השינוי זה שאפשר וצריך לפעול בכל המישורים. אפשר לדבר על הפלשתינים ולדאוג לחלשים ביותר בחברה הישראלית, אפשר לקדם את קהילת הלהט"ב ולעסוק במשבר האקלים, ובד בבד להרחיב את השירותים החברתיים, זוהי חובתנו.

סיעת מרצ לקחה חלק מרכזי במאבק לקיצוץ דרמטי ברפורמת הרגולציה הניאו־ליברלית ולתיקון משמעותי של מתווה גיל הפרישה לנשים, כך שתורחב רשת הביטחון לנשים מוחלשות.

גם בממשלת השינוי שלט קו ניאו־ליברלי, ומרצ היתה בעמדת מיעוט בנושא זה, כמפלגה בודדת כמעט שייצגה קו סוציאל־דמוקרטי בקואליציה. אנחנו עומדים בבחירות הקרובות לא רק עם הדגל האדום. אנחנו עם הדגל האדום, ואנחנו עם הדגל המדיני והדגל האזרחי. זה ההבדל בינינו לבין שאר המפלגות. יש לנו תפיסת עולם רחבה, אמיתית ומבוססת, שלא מוכתבת על ידי סקרי דעת קהל. אנחנו השמאל.