לא שיש לי אשליות בקשר לטורקיה

יש לברך על ההחלטה הטורקית לנרמל את היחסים ולהחזיר את השגריר הטורקי לישראל, אך אין לצפות שהיחסים הדו־צדדיים ישובו לירח הדבש שהיה בשנות ה־90.

תמיד היתה זו טורקיה אשר קבעה את מידת הקרבה בין שתי המדינות. לעומת זאת, ישראל גילתה נכונות עקבית ליחסים טובים עקב היותה מעצמה אזורית. היא אחת משלוש המדינות הגדולות באזור, יושבת במקום אסטרטגי כגשר בין אסיה לאירופה, צבאה הוא הגדול בברית נאט"ו, להוציא ארה"ב, ומצויד במיטב הנשק האמריקני. כלכלתה היא בין ה־20 הגדולות בעולם, והיא בעלת יכולת תעשייתית מרשימה. טורקיה התחרתה על הבכורה בעולם המוסלמי, וירושלים רצתה יחסים טובים עימה כדי לעמעם את הממד הדתי בסכסוך עם העולם הערבי.

עיתוי החזרת השגרירים נובע מהבעיות הכלכליות והמדיניות בטורקיה. ההחלטה הטורקית לחמם יחסים עם ישראל נפלה בעקבות קשיים כלכליים גוברים ובידוד מדיני באזור. המדיניות המוניטרית של מנהיג טורקיה ארדואן הובילה, יחד עם משבר התיירות בעקבות מגיפת הקורונה, את כלכלת טורקיה למשבר. אנקרה ראתה בצינור גז מישראל ובהובלת הגז לאירופה דרך הצינורות הטורקיים הקיימים, מקור לרווח גדול וגם לביסוס מעמדה של טורקיה כגשר אנרגטי לאירופה. הפיוס עם ישראל וההכרה בהסכמי אברהם אפשרו גם מסע חיוכים למדינות המפרץ העשירות וקבלת סיוע כלכלי מהן.

עיתוי החזרת השגרירים נובע מבעיות כלכליות ומדיניות בטורקיה. ההחלטה הטורקית לחמם יחסים נפלה בעקבות קשיים כלכליים גוברים ובידוד מדיני

היחס החדש כלפי ישראל מסלק נקודת מתח עם ארה"ב, אשר תומכת בישראל ובהסכמי אברהם. יתר על כן, ממשל ביידן ביקורתי יותר מקודמו כלפי טורקיה, וישראל, שנתפסת כבעלת השפעה בוושינגטון, עשויה לרכך מעט מהביקורת.

שיפור היחסים עם ישראל הוא גם ניסיון להחליש את שיתוף הפעולה בין ישראל, יוון וקפריסין. שתי המדינות דוברות היוונית הן יריבות גדולות של טורקיה, שנתפסת בעיניהן כמדינה תוקפנית ומסוכנת. טורקיה של ארדואן מערערת על הגבול שנקבע בינה לבין יוון בסיום מלחת העולם הראשונה, ויש מתיחות ביטחונית מתמשכת באזור האיים היוניים הסמוכים לחוף הטורקי.

טורקיה אף כבשה את החלק הצפוני של קפריסין ושולטת בו מאז 1974. אל ההיערכות החדשה באזור הצטרפה גם מצרים, שהיא מסורתית יריבה אזורית של טורקיה. טורקיה חשה מאוימת מהיערכות זו ומנסה למוסס את הדבק של השותפות. ראוי לציין, כי גם כשהיתה הידרדרות ביחסים בין אנקרה לירושלים, היחסים הדו־צדדיים בתחום הכלכלי פרחו וארדואן לא ניסה למנוע זאת. יתר על כן, מאז מלחמת האזרחים וחוסר היציבות בעיראק, טורקיה השתמשה בנמל חיפה ובמעבר לירדן ליצוא סחורותיה לעולם הערבי.

למרות יחסי הגומלין הכלכליים ושינוי הטון באנקרה, צריך לזכור: כל עוד הנשיא האסלאמיסטי ארדואן בשלטון, טורקיה תמשיך לגלות עוינות כלפי מדינת היהודים, והתמיכה הבלתי מסויגת שלה בחמאס תימשך. כמו כן, יהיה קשה לישראל לקבל את שאיפותיה של טורקיה האסלאמיסטית בעלת הדחפים העות'מאניים בים התיכון ובמזרח התיכון.

הכותב הוא פרופסור אפרים ענבר, נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS)