טרם הסתיים סבב העימות האחרון ברצועת עזה, ומנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, כבר ממהר לאיים בסבב עימות משלו בגבול הצפון אם לא תיענה ישראל לדרישותיו בעניין סימון הגבול הימי בינה לבין לבנון. איומי המלחמה שלו הם רק אחת מהסיבות ההופכות את הקיץ הנוכחי ללוהט במיוחד, וזאת עוד בטרם העלינו הילוך במערכת הבחירות לכנסת.
אבל גם מזג האוויר אינו מקל עלינו. בישראל נשברו בקיץ הזה שיאים חדשים של עומס חום, וגם הימלטות לאירופה כבר אינה אופציה בשל גלי חום חסרי תקדים בכל חלקי היבשת. אלא שיש להודות שבעבור מרבית הישראלים מדובר לכל היותר במטרד חולף, שבעזרת מזגן אוויר או רחצה בבריכה או בחוף הים אפשר להתמודד איתו בהצלחה. אפילו האזהרות שהורגלנו להן בעבר על כך שהארץ מתייבשת והקריאות לחסוך במים אינן מותירות כל רושם. בישראל, כך מתברר, לא חסרים מים לשתייה או להשקיה הודות למתקני ההתפלה שהוקמו כאן בעשורים האחרונים.
ובכל זאת, יש סיבה לדאגה ולא רק ממה שצופן לנו העתיד, אלא בעיקר ממה שקורה סביב לנו, מחוץ לחלקת האדמה הקטנה שלנו, שהיא, כך מתברר, גן עדן - אואזיס בלב מדבר.
במזרח התיכון משבר האקלים הוא לא עתיד רחוק, אלא ההווה ופגיעתו, כאן ועכשיו. טמפרטורות של למעלה מ־50 מעלות נרשמו במדינות המפרץ הפרסי, באיראן ובדרום עיראק, ומומחים מעריכים כי הן עתידות לטפס גם ל־60 מעלות ואף יותר מכך. באמירויות, כמו בישראל, אפשר להימלט אל בניינים ממוזגים, אבל לא כך בחלקים נרחבים של האזור, שבהם אין אספקה סדירה של חשמל או מים לבתים. בעתיד הלא רחוק יהפכו חלקים גדולים של המרחב לבלתי ניתנים למגורי אדם, דבר שיאלץ מיליונים לנטוש את בתיהם ולהגר צפונה בחיפוש אחר מגורים, מזון ותעסוקה.
המים באזורנו הופכים למוצר מותרות יקר ערך וקשה להשגה. לבצורות הממושכות מתווספים גלי החום הגורמים להתייבשות או להתאיידות מהירה של נהרות ומאגרי מים, שבהם תלויה מרבית האוכלוסייה באזור לקיומה. בסוריה הביאו פגעי מזג האוויר למצוקה כלכלית שהובילה למלחמת אזרחים עקובה מדם, שבה איבדו כחצי מתושבי המדינה את בתיהם. העתיד אינו מאיר פנים גם לאלו ששרדו את המלחמה ונותרו במדינה.
גם מצרים, מתת הנילוס, אינה יכולה להסתמך יותר על מי הנהר כבעבר. לפגעי האקלים מתווספת הקמתו של סכר הרנסנס סמוך למקורות הנהר בידי אתיופיה, דבר שהביא את מצרים לאיים במלחמה מחשש כי הפעלת הסכר תפגע בכמות המים הזורמת בנהר ותשלול מ־100 מיליון מצרים את מי השתייה שלהם.
גם ירדן השכנה נתונה במצוקה חסרת תקדים. הפליטים מסוריה וקודם לכן מעיראק הגדילו את אוכלוסייתה מכ־7 מיליון ליותר מ־11 מיליון. ירדן מצויה בגירעון תמידי של מים לשתייה, וגלי החום מגדילים גירעון זה בשל התאיידות מוגברת במאגרי המים בממלכה.
למותר לציין שמציאות משברית זו היא מנת חלקן של מרבית מדינות האזור, החל בתימן, עבור באיראן ובעומאן וכלה בלבנון.
המזרח התיכון הופך, אפוא, לאזור מוכה אסון - בחלקו תוצאה של מעשה ידי אדם, ידיהם של משטרים דכאניים, מושחתים וכושלים, אך בחלקו הגדול תוצאה של פגעי האקלים.
מציאות זו יוצרת בעבור ישראל הזדמנות לבסס את מעמדה האזורי כמדינה מתקדמת מובילה, טכנולוגית ולא רק צבאית, וכמובן לסייע לבעלי בריתה, הן באספקת מים והן בנגישות לטכנולוגיות מתקדמות. אבל משבר כזה הוא אפילו מעבר לכוחותיה של ישראל, ולכן עליה גם לעמוד על המשמר נוכח החשש מערעור היציבות מבית בחלק ממדינות ערב, דבר העלול להשליך על הנעשה בגבולותינו. כך או אחרת, אנו כבר לא וילה בג'ונגל אלא אואזיס בלב מדבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו