"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
בחירתה של אמא
המערכת מאלצת נשים שרוצות לעבוד, להישאר בבית • איך אפשר אחרת, כאשר במשך חמישה שבועות הילדים נטולי מסגרת חינוכית, ולעובד הממוצע במשק אין הלימה בין ימי חופשה לימי עבודה?
אמא אומרת לא עוד (אילוסטרציה) | צילום: GettyImages

בחירתה של אמא

המערכת מאלצת נשים שרוצות לעבוד, להישאר בבית • איך אפשר אחרת, כאשר במשך חמישה שבועות הילדים נטולי מסגרת חינוכית, ולעובד הממוצע במשק אין הלימה בין ימי חופשה לימי עבודה?

ליאורה לויאן
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

"בית הספר של החופש הגדול" הסתיים ביום חמישי. העובדה שמערכת החינוך לא מסונכרנת עם המשק ידועה ומוכרת, וגם הפתרון המתסכל: אחד ההורים יוותר על שעות העבודה או יג'נגל עוד יותר מהרגיל בין הרצון לתת לילדים מסגרת מיטיבה לבין הצורך לעבוד ולהתפרנס. כמעט תמיד זו תהיה האם.

אנחנו אוהבים לגדל את הילדים שלנו, לחנך אותם, לטפח אותם, לספוג את התום והאושר שלהם. אנחנו עובדים כדי להתפרנס, כדי להביא לידי ביטוי את החלקים היצירתיים והיצרניים שלנו, וכי אנחנו אזרחים טובים שמחזיקים את המדינה בכספי המסים שלנו. הדברים הללו נכונים לאבות ולאימהות כאחד, אבל לרוב האימהות הן שתעמודנה שוב ושוב בפני הבחירה בין ילדים לפרנסה, בין ילדים להתפתחות מקצועית, בין ילדים או כל דבר שאינו ילדים.

לא כאן המקום לדיון בהבדלים בין נשים לגברים, ברצון של נשים להשקיע בילדים מול רצון של גברים להשקיע בפרויקט נוסף או בשאלות של תחומי עניין ופערי שכר. אני מדברת על משהו בסיסי יותר: המערכת בנויה באופן שמאלץ נשים המעוניינות ורוצות לעבוד, להישאר בבית.

איך אפשר אחרת, כאשר במשך חמישה שבועות הילדים נטולי מסגרת חינוכית, ולעובד הממוצע במשק אין הלימה בין ימי חופשה לימי עבודה? איך אפשר אחרת כשיום הלימודים מסתיים ב־14:00, וכל מסגרת נוספת היא גם דלת־תוכן וגם דורשת עלויות נוספות? זה פשוט: כל משפחה תעשה חשבון אם משתלם לה לשלם לצהרון או לוותר על שעות עבודה, בדרך כלל של מי שגם ככה מרוויחה פחות. משום שהשכר החציוני בישראל עומד על פחות מ־7,000 שקלים (על פי נתוני מס"ב) ומחיר צהרון נע לפחות בין 500 ל־1,000 שקלים, הדעת נותנת שעבור מאות אלפי משפחות - האופציה הזו פשוט יקרה מדי.

על פי נתוני מרכז טאוב, שיעור התעסוקה של נשים בישראל עומד כיום על 75% (84% בקרב נשים יהודיות לא חרדיות); בקרב הורים עובדים, היקף תעסוקת האימהות הוא 23 שעות בשבוע בממוצע, לעומת 36 שעות בקרב גברים; ברוב משקי הבית נשים הן "מפרנסות משניות"; וכל זה כשנשים עדיין מלקקות את הפצעים מפגעי אבטלת הקורונה: ב־18 מתוך 19 ענפי תעסוקה בישראל, שיעור הנשים שהגישו תביעה לדמי אבטלה גבוה משיעור הגברים באותו ענף; מצבן של נשים חד־הוריות עגום אפילו יותר.

"אני הבנתי", אמרה לי חברה שאפתנית, מוכשרת וחרוצה שעובדת בשעות־לא־שעות כדי שלא תצטרך לוותר על השעות שבהן הילדים בבית מחד גיסא, ועל עבודה משמעותית ומכניסה מאידך גיסא, "שזה לא עובד: או שהבוס שלי יהיה מרוצה, או שהילדים שלי יהיו מרוצים. זו הבחירה".

במשק שזקוק לעובדים יצרניים, במדינה שמדברת על שוויון ומתעקשת להחזיק אצלה את המושכות על מערכת החינוך (כאשר, כמובן, יפה בן דויד כבר רומזת שגם 1 בספטמבר לא מובטח לנו) - צריך להסיר אחת ולתמיד את החסמים שמונעים מאימהות לעבוד, להתפתח מקצועית ולהתפרנס בכבוד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...