בנט ולפיד מכריזים על פיזור הכנסת | צילום: אורן בן חקון

עזבו אתכן, הכל פוזיציה

אני בכלל לא חושב שצריך להאשים את הממשלה בכל שורת בעיות השעה במדינה • מקורן בסיאוב מערכתי • אז על מה מתבססת הרומנטיזציה על הישגי הממשלה המתפרקת הזו?

נפל דבר השבוע בביתנו: סיפרתי למישהי בדיחה שנפסלה על בסיס קשישות. אבא, היא אמרה לי, זה היה מצחיק. פעם. זה לא מצחיק.

אתם יודעים מה? תשפטו אתם: אישה אחת אומרת: הבן שלי התחתן עם קלפטע מכשפה. הוא מכבס, הוא מבשל, הוא לוקח את הילדים לגן, הוא מחזיר אותם. נורא. הבת שלי, לעומת זאת, התחתנה עם מלאך. הוא מכבס, הוא מבשל, הוא לוקח את הילדים לגן, הוא מחזיר אותם.

תודו שמצחיק, נכון? אני חושב שגם אותה זה הצחיק, בלב, רק שהיא נלחמה היטב בצחוק ודבקה במה שהבדיחה הזו בעצם מביעה: היא דבקה בפוזיציה.

עכשיו עזבו את החמות ואת בתי ואת הבדיחות העבשות, ותסבירו לי למה מתכוונים אנשים שמגלגלים על הלשון סיסמאות כמו: הממשלה הזו היתה הממשלה הכי טובה שהיתה כאן. בהנחה שהם לא מנכ"לים של יחידות סמך ממשלתיות או מומחים ליחב"ל שמבצעים ממש ברגעים אלה מחקר על פעילות הממשלה והחלטותיה - על מה הם מתבססים, לעזאזל?

בואו נראה: הממשלה הזו באה אחרי תקופה ארוכה של חוסר יציבות פוליטית וגם כלכלית (לא עבר תקציב מדינה חדש) והיא הכניסה, כצפוי, את המערכת השלטונית למסלול פעילות יציב - אבל את זה היתה עושה כל ממשלה שהיתה נבחרת. יש ממשלה - מסתיים הבלאגן. ממשלה צריכה להיבחן על פי הישגים, לא? ובכן, תקופת זמן של שנה אחת היא קצרה מכדי להציג הישגים. אפשר לדבר על כיוונים ומגמות. מבחינה ביטחונית נשמרת יציבות שקטה ומדאיגה, אבל כך היה גם קודם. האיומים נותרו חמורים כשהיו. יחסי החוץ תקינים כשהיו, הקורונה נעלמה בזכות חיסוני הממשלה הקודמת.

מה עוד? הנה מה עוד: שביתות פראיות בארבע מערכות לפחות, תורים משתרכים במשרד הפנים ובנתב"ג כמו שלא היו מעולם, יוקר מחיה מאמיר (אתמול עלו מחירי החשמל), עומס תעבורתי חריג בערים הגדולות. אלה עובדות, לא פרשנויות.

עכשיו ייאמר ברורות: אני בכלל לא חושב שצריך להאשים את הממשלה בכל שורת העובדות הזו. רוב הבעיות הן בעיות השעה שמקורן בסיאוב מערכתי, שמתבסס על תירוצי הקורונה וגם על ההתנדנדות השלטונית. אני רק שואל: על מה מתבססת הרומנטיזציה המתרפקת על הישגי הממשלה המתפרקת הזו?

על פוזיציה. רק על פוזיציה. האזרח עיוור לגמרי לעובדות ולמספרים. הוא עיוור אפילו לחלק מתחושותיו שלו. הוא ער רק לאיזה רצון עליון ומרכזי שלו, שהוא עצמו מגדיר ומנסח אותו והוא זה שקובע שרירותית אם טוב לו או רע לו. וכל העובדות מעניינות אותו בדיוק כמו את החמות מהבדיחה ההיא, שאני שב ומתעקש שהיא חכמה ואף ממש מצחיקה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...