שתגדל להיות צודק

אירוע כניסתו של יאיר לפיד ללשכת ראש הממשלה, שנה לפני כניסתו המוסכמת לתפקיד, כפי שנקבעה בהסכם בינו לנפתלי בנט - הוא מפץ פוליטי לא קטן, ולא כדאי ובטח לא צריך לזלזל בו, במיוחד אצל מי שרואים בראש הממשלה ה־14 חלול, חסר השכלה ושטחי.

גם אם זמנו של לפיד נקצב לארבעה חודשים לערך, עד הבחירות - 120 יום במציאות הישראלית - הם אולי לא נצח, אבל עדיין זמן רב, שבו יכולים להתקיים אירועים מכוננים שיכולים לעצב מחדש את תוצאות הבחירות הקרובות. לפיד נכנס ללשכת ראש הממשלה בן 58, מבוגר ב־12 שנים מבנימין נתניהו בכהונתו הראשונה. אחרי עשור, אפשר לדבר כבר על ניסיון פוליטי, תפקידי שר אוצר, שר חוץ ומ"מ ראש ממשלה, וגם האופי הכאוטי של הפוליטיקה הישראלית והצלחתו המטאורית לרקוח ממשלה משמונה מרכיבי קואליציה מכל פינות הכנסת מלמדים על כישורי הנדסה פוליטיים חריגים, הכלה, אינטליגנציה אישית גבוהה, מסוגלות משמעותית לעבוד בצוותא. והכי חשוב: לפיד מעורר אמון, כנראה התכונה המשמעותית והחסרה ביותר בפוליטיקה החולה שלנו. אם לנתניהו, פוליטיקאי עוצמתי ורב־כישורים, היו מאמינים כפי שמאמינים בכנסת ללפיד - כל אירועי השנה האחרונה היו מתייתרים.

השבוע כתב יאיר נתניהו על יאיר לפיד, שהספר הכי מעמיק שקרא הוא קטלוג של איקאה. כל האירוע הפוליטי הנוכחי עד הבחירות יהיה בסימן ניסיונו של נתניהו להשיג את המנדט ה־61. הוא עושה כרגע מאמץ משמעותי, גם אם לא לשם שמיים, לייצר אקלים ושפה פוליטית רכים יותר, כדי לעודד את הימין הליברלי, שמאס בו, לחזור להצביע ליכוד. על כולם הוא מצווה ליישר קו, אבל הנזק האדיר נגרם אצלו בבית.

לשמעון פרס לא היתה השכלה פורמלית והוא גם לא שירת בצבא, אבל היה ידען גדול ואיש ספר, ותרומתו לביטחון הגרעיני (על פי מקורות זרים) של ישראל בזכות קשריו עם צרפת, הביאה את ישראל להיות מעצמה אזורית ויותר מכך. לוי אשכול היה ראש הממשלה האזרחי המובהק ביותר בתולדות ישראל, אבל בתבונתו אפשר למשה דיין להיכנס למשרד הביטחון ערב מלחמת ששת הימים.

אבל זמנם של גיבורים, במיוחד בישראל, הוא קצוב, ומלחמות יום כיפור ושלום הגליל לימדו אותנו שגם גנרלים ופלדמרשלים גדולים כמו דיין, שרון או רפול יכולים להתרסק בשדה הקרב בגלל קונספציות הרסניות ומוטעות, בעוד פקיד הסתדרותי אפור בשם עמיר פרץ, הוא ולא אחר, יניע את פרויקט כיפת ברזל משנה המציאות כשיישב על כיסאו בקריה.

לפיד, בכניסתו למשרד החדש, מחזיק לפי הסקרים כ־21 מנדטים, ובניגוד לשותפו בנט, הלגיטימיות המנהיגותית שלו לא באמת עומדת בספק. ואת זה גם נתניהו, שרצה להרכיב השבוע ממשלה חלופית בלי בחירות, יודע. נתניהו יודע שלפיד הוא יריב מסוכן שעלול להרחיק אותו מכיסא ראש הממשלה. סביר להניח שבסקר הבא כוחו יגדל, יש להניח על חשבון מפלגות המרכז־שמאל, אבל כשתוצאות הבחירות יכולות להיות מוכרעות על חודו של מנדט, לחליפת ראש הממשלה יש משמעות.

התנהלותו בשנה האחרונה, וגם עוד קודם לכן, מלמדת שבניגוד לנתניהו, לפיד לומד מהטעויות שלו ולא חוזר עליהן. אני לא יודע לדבר על "אפס טעויות", כי במציאות הישראלית אין לכך היתכנות, אבל השנה הזאת לימדה שלפיד, שהוא אולי הסמן הימני בפוליטיקה הישראלית החדשה, הבין שצריך לזרוק לתעלה את אותה פוליטיקת זהויות רעילה שמאיימת על ישראל מבפנים הרבה יותר מאויביה מבחוץ. תזכרו תמיד, אימפריות נופלות מבפנים, ולמרות שקשה, אפשר ואולי חובה לחבור ולעבוד יחד עם ימנים, מתנחלים, שמאלנים, דתיים וערבים.

אבו יאיר הראשון, יוסף טומי לפיד, היה איש ימין ליברלי כמו חברו אפרים קישון, שאיתו עבד בשנות ה־50 ב"אויקלט", העיתון ההונגרי בשפה העברית. כשהיה מנכ"ל רשות השידור, מינוי מטעם הליכוד, אסר אבו יאיר על כתבי ערוץ 1 שישבו בבניין ההוא ברוממה לראיין מנהיגים פלשתינים. הוא היה אז קצת כמו גולדה, שאמרה שאין דבר כזה עם פלשתיני. תובנת "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן", שריחפה מעל כמעט כל ראשי ממשלה בישראל - בגין, שמיר, שרון, אולמרט וגם נתניהו - מיתנה גם את לפיד האבא, שהיה מאבות מפלגות המרכז, שיאיר הוא ממשיכו.

לפיד הוא לא רק תל־אביבי אמיד מרמת אביב, אלא איש שעד כניסתו לפוליטיקה יצר, כתב, שידר והנחה חדשות ואקטואליה. הוא גדל כצבר, אבל בבית אפוף זיכרון שואה, ונחשף בתוך ביתו ומשפחתו לכאב של שכול והתמודדות עם ילדים עם צרכים מיוחדים. כשתרגם את מילותיו של דילן ל"צעיר לנצח" ששר רמי קלינשטיין, כתב: "שתגדל להיות צודק, שתדע לראות את האור, ולמצוא את האמת בתוך החושך הגדול", הוא כתב ולא שיער שיאחל זאת פעם לעצמו.

Aviadp65@gmail.com