בן גביר? אל תדאגו

את צהלות השמחה ברחבי הרשתות החברתיות ובפרלמנטים השונים ליד בתי הקפה ניתן היה לשמוע עד אוניברסיטת ביר זית: הציבור התבשר כי בנט, כשהוא מרוט נוצות והמחזיק הרשמי בכתם המביך "ראש הממשלה שכיהן הכי מעט זמן", יחזור לביתו המשופץ היטב (על חשבוננו).

אלא שהשאננות האוטופית והאינפנטילית של המחנה הלאומי מיהרה להרים ראש. ההכרזות על "ממשלת ימין על מלא!" שבו בעוז: ברשתות ובפאנלים השונים התקיים דיון אם בן גביר יהיה שר הפנים או רק התפוצות, אחרים קבעו ש"עכשיו מערכת המשפט תרוסן!". הביישנים הסתפקו במועט ורק הרשו לעצמם לשמוח באישורי הבנייה ביו"ש שלבטח יוכפלו ברגע שהימין האידיאולוגי בראשות הליכוד ינצח בבחירות.

אלא שביומיים האלו שני דברים חמקו מרדאר הצוהלים, ושניהם שלובים זה בזה. הראשון נוגע למסר של כל חברי קואליציית השמאל בכנסת בראשות מחיה השפה הדמגוגית והריקה, לפיד: כבר אין אויב מסוכן לדמוקרטיה ולגלקסיה בשם "ממשלת נתניהו". יש אויב חדש ומסוכן בהרבה: "ממשלת נתניהו־בן גביר". והו־הו, חשבתם שממשלת נתניהו תהרוג את כולנו? אתם עוד תתגעגעו, ממשלת נתניהו־בן גביר ("הטרוריסט!") כבר תהיה הגיהינום עלי אדמות שגם תרדוף את צאצאינו הזכים.

המסגור ביבי־בן גביר נועד לדחוק לבחירה בין הטוב לבין מפלצת דו־ראשית מסוכנת. נעזוב את העובדה שבאופן אבסורדי, לעומת מחבקי הרוצחים הגאים ויועצי רבי המרצחים (לשעבר) שמכהנים כיום בכנסת, הדבר היחיד שניתן לדלות מבן גביר זה סמל עקור של מכונית והפצת כרוזים (לפני 30 שנה, כן?). המסר עבר מטמורפוזה מ"או ביבי או אחמד טיבי" הישן והחכם ל"או בן גביר־ביבי או אחמד טיבי", אבל הפוך: מבחינת לפיד טיבי עדיף, כי נכון שהוא סייע בשכר לרוצח המונים - אבל הוא שנון נורא וגם רופא, ואין לו כיפה גדולה.

הדבר השני שנעלם מהרדאר הוא המסרים העקיפים שגנץ מעביר לליכוד. תקציר: "לעולם לא אשב עם נתניהו ובן גביר! או שאולי כן". סימן עבה לבאות.

ובכן, אנשי יש עתיד ושאר השמאל: הקמפיין שלכם מיותר כמו כדור נגד כאבי בטן לאיילת שקד. מעבר פשוט על ההיסטוריה המתועדת של נתניהו יראה שהוא רוצה את בן גביר בקואליציה שלו כמו פטיש בזרת. היסטורית, כשהתאפשר לו, נתניהו תמיד חתר לממשלות מרכז, ותמיד - גם לאחר ניצחונות סוחפים - הקפיד להתקשר ראשון למפלגות השמאל תוך כדי שהוא מסנן את בעלי בריתו. זו עובדה. תשאלו את ברק ואת לבני וגם את גנץ. ועוד: בן גביר יהיה התירוץ המושלם גם בשביל נתניהו ("אם לא תבואו, יבוא בן גביר"), וגם בשביל גנץ ("הצלתי את המדינה, זה היה או אני או בן גביר)".

אגב, זו אינה בהכרח ביקורת רעה על נתניהו: ממשלת אחדות בראשותו עדיפה מבחינתי על החרפה הנוכחית של בנט, שכן היא לא תישען על תומכי טרור.

אנשי ליכוד ישרים כמו גלית דיסטל אטבריאן ויריב לוין הבהירו בתוקף שהפעם הסיפור יהיה שונה, ואני מקווה שהם צודקים, אבל עדיין: כל עוד לא יוכח אחרת, זהו המקסימום שהימין הנוכחי בישראל יכול לקבל כיום: או נבחרים ששיקרו לו, או נבחרים שימשיכו לשמור על מערכת המשפט ועל הפקידות ולא נשענים על תומכי טרור. עצוב, אבל זה מה יש.