"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
גילוי וכיסוי בלשון: יוצאים לקרב על כל מילה
הערה על הגייה עוררה אמוציות כאלה, שלא נותרה לי ברירה אלא לרשום עליה טור
מילה בסלע. הרכבל החדש בחיפה | צילום: הרצי שפירא

גילוי וכיסוי בלשון: יוצאים לקרב על כל מילה

הערה על הגייה עוררה אמוציות כאלה, שלא נותרה לי ברירה אלא לרשום עליה טור

קובי אריאלי
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

טבלתי השבוע את אצבעי בחבית חומר נפץ, צייצתי ונפגעתי. הנושא היה לשוני טהור. חזרתי מביקור נפלא בחיפה אהובתי, נתקלתי ברכבל החדש ושמתי לב שעל פי האקדמיה ללשון העברית יש לקרוא לו rakavlit.וזאת למה? משום שההגייה הנכונה בזכר היא rakevel ולא rachbal, כפי שרבים משבשים, ומכאן שההגייה ברבים היא rakavlim, ובנקבה rakavlit.

שתי מילים מוזרות ומאוסות, בעיניי, כתבתי, וזהו חטא ועונשו. לולא התעקשה האקדמיה על rakevel במערכה הראשונה, לא היתה נענשת ב־rakavlit במערכה הבאה.

קם יריד בבית. אל תשאלו אלו אמוציות עוררה ההערה הקטנה והנכונה מאוד הזו. סנגורים וקטגורים, תומכים ומתנגדים, גידופים וכתרים, כאילו נושא הדיון הוא מינימום הבחירות הבאות או אפילו סיפור הזוגיות אדם־שלביה.

תוך כדי עיון בתגובות, מעקב אחר הפולמוס וניסיונות לאפיין את הנצים, שמתי שוב לב לדבר שאני ער לו כבר זמן רב: כל המתגוששים שייכים לשכבת גיל מסוימת, שהיא פחות או יותר שכבת הגיל שלי או מעט מעלי. זוהי שכבת גיל שענייני הלשון מעוררים אצלה אמוציות ומצויים אצלה במקום גבוה מאוד בתפריט האישי.

אומר בכנות: אני לא באמת מסוגל להתייחס ברצינות למישהי שמבקרת אותי על משהו ש"רשמתי בעיתון". אני מצליח לקיים שיחה ארוכה עם מישהו, אבל עד שהוא אומר "בת זוגתי", לא יכול עם "מילה בסלע" (ביטוי שלגמרי נדד מהקשרו המקורי) ופה ושם גם מסתבך עם "מן הסתם" ההפכפך - ועוד רבים.

מה זה אומר? ברי שלא תמיד יש קשר בין שימוש לא תקני בשפה לבין רמת משכל. ברוב המקרים שגיאות חוזרות קשורות להתניות תרבותיות, להגירה, לסיבות היסטוריות.

הדוגמאות הטובות ביותר הן שגיאות של מהגרים, שהוגים באופן שגוי מילים אך ורק משום שהם מכירים אותן מקריאה ולא משמיעה; ובכל זאת, יש קהילה גדולה ומכובדת בארץ הזאת שלא מסוגלת לסלוח על שיבושי לשון. כשמישהו "מוזיז" לידם משהו הם מגיבים בחוסר שליטה, וכשבדף הקשר של הגן או בית הספר מופיעה שגיאה, מתכרכמות הפנים ואבל יורד על הבית.

ואני אומר: בואו נירגע ונסלח קצת. זה הרי לא יכול להיות כל כך קיצוני. קחו את אחת הדוגמאות הכי נפוצות, השורש המנוח הפעיל (היפעיל) שנלב"ע ונאסף אל עמיו לפני שני עשורים ותרם את שרידי גופתו לה"א הסגולה של הפעיל המעצבן, שאין פעם אחת שאני שומע אותו ולא רוגן חרש בזעם כבוש, תוך הרטטה לא רצונית של שערות האוזניים ושאר אביזרי זיקנה. הרי ברור שזהו זעם לא רציונלי וריק מתוכן. מיצר שהחזיקו בו רבים, אומרים חז"ל, אסור לקלקלו. אז אולי בכל פעם שמישהו שוגה, כל מה שצריך לעשות זה להיזכר שהוא בסך הכל מדור אחר, ואולי הרגיש לו יותר נוח להגות כך. לא על כל שטות צריך לרשום מגילה שלמה. בכל זאת, מילה בסלע.

kobiarieli@gmail.com

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...