חתונה מביס ראשון

עונת החתונות תוקפת השבוע בעוצמה, וזה הזמן לברך את כל האוהבים הבונים את ביתם ואת הוריהם המרוגשים. במקביל, זהו זמן טוב לטיפים ולעצות לחתנים ולכלות, מאחד שמבין, בשלל הנושאים הטעונים והרגישים הנוגעים לאירוע החד־פעמי הלזה.

רבים הם הנושאים שבהם יכול אני לתרום מניסיוני לצועדים אלי חופה. אתמקד היום באחד מהם, קריטי במיוחד, והוא האופן שבו מתמודדות משפחות חילוניות רבות בישראל עם הצורך לארח באירוע המשמח את החלק הדתי או החרדי במשפחה, עניין שמהר מאוד הופך למטרד מעיק ששואב אליו את כל תשומת הלב ומגביר את מפלס הלחץ, הגבוה גם כך.

הסיטואציה מוכרת ונפוצה מאוד: החתן והכלה אינם דתיים, כך גם רוב המשפחה שמסביב, אבל האם המאושרת, למרות שאין הדבר ניכר עליה, נולדה למשפחה חרדית ומחזיקה בשני אחים חסידי סקולען. כן, יש חסידות כזו. אפשרות נוספת: דוד דורון חזר בתשובה אחרי הצבא ומחזיק בשמונה צאצאים יפי תואר - וחרדים לחלוטין.

מה עושים? מה עושים?! מצד אחד, לא יעלה על הדעת שקרובים, אודים מוצלים ושרידים למשפחה מפוארת של מבראי יערות (פולין) או חייטי המלך (מרוקו) לא ישתתפו בחתונה, מצד שני, מה הם יאכלו? הרי הפיינשטיינים אוכלים רק בד"ץ, ואילו דורון ומשפחתו לא נוגעים עד חנוכה לפחות בשום פריט, אפילו נוזלי, שלא נכתב עליו במפורש "נטחן לאחר הפסח".

ובכן, דבר ראשון נרגעים. אין צורך בלחץ. הריני לספק לכם פריט מידע: האדם שומר הכשרות מביא בחשבון סיטואציות שבהן לא יאכל כאוות נפשו. זה קורה בימי צום, זה קורה בין בשר לחלב, זה קורה כשמשהו לא כשר, זה קורה בכל יום לפני התפילה, זה קורה בשבת לפני קידוש וזה קורה בליל הסדר לאחר אפיקומן. הוא לא ימות מלבלות שעה וחצי בחתונה של בת דודתו ללא הזנה מתמדת זולת קולה זירו בכוס חד־פעמית. גם כך הוא לא בדיוק מסתדר עם מה שמתחולל ברחבה ועם האאוטפיט, ובאופן כללי מה הוא עושה פה לא יודע, מה זה פה בכלל הוא שואל. האוכל לא ישבור אותו.

זה ממש בסדר לארגן משהו חביב שיהיה על השולחן, אבל: א. לא בחמגשיות! אל תחשבו על זה אפילו. אין לך דבר משפיל בעולם יותר מעדת מלצרים העושים דרכם עם מגדל חמגשיות אל עבר שולחן מספר 24. זה מתחרה רק עם מנות דייסת הקוואקר בבתי החולים. ב. לא לעשות מזה עניין כל כך גדול, ובטח שלא לנהל שיחות אינסופיות שבהן המשפט המוביל הוא "אנחנו רק רוצים שתרגישו בנוח". זה בסדר, אנחנו מרגישים מאוד בנוח כשלא מאלצים אותנו להרגיש בנוח. לא לשוב ולהתייעץ מאיפה להביא את האוכל ולהסביר שהמחיר לא משחק פה תפקיד. זה לא לעניין. וג. לא חייבים אוכל אמיתי. אפשר בהחלט שולחן נחמד ועליו שתייה, עוגות (נטחן לאחר הפסח), פירות (שמיטה לחומרה) ויין (מבושל), כשהכל על גבי מפה יפה (ללא שעטנז). הדודים ישמחו בשמחתכם גם ללא השניצל והפירה ששינעתם מהמסעדה היהודית. מקסימום, הם יעצרו בחזור בהלו תימן.

kobiarieli@gmail.com