"בֶרְט היקרה, זהו כבר היום הרביעי. אני נמצא כעת בקרון. אני מקווה, ילדתי, שתדעי להתנהג כאדם חופשי, אף על פי שאת נשארת בינתיים בלי הורייך. אני נוסע בביטחון שתגדלי ותהיי ילדה טובה, בריאה וחכמה. בתקווה לראות אותך בקרוב, אבא שלך". כך כתב אהרון לִיוְרַנְט לבתו במארס 1943, במכתב שהשליך מקרון רכבת שיצאה ממחנה המעבר דרַאנסי שבצרפת אל מחנה ההשמדה מיידנק, שבו נרצח.
השנה, הנושא המרכזי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא שילוחם של היהודים בתקופת השואה. במסגרת מדיניות הפתרון הסופי עקרו הנאצים ועוזריהם מיליוני יהודים מבתיהם, ושילחו אותם אל מותם באמצעות מערך רכבות שהוביל אותם לאתרי ההשמדה, לגטאות או למחנות המעבר.
להקשיב לשורדים שעדיין עימנו
השילוחים קרעו את המגורשים מהעולם האנושי, ועולמם המוכר הופקע מהם לנצח. פעולה מאורגנת זו היתה אירוע היסטורי שהחריב קהילות יהודיות - לרוב עד תום. הצפיפות בקרונות היתה בלתי נסבלת וללא תנאים בסיסיים. קרונות הרכבת הפכו עבור רבים למקום מותם. היו שניסו להעביר מידע ליקיריהם בדרכים שונות, כתבו מכתבים על פיסות נייר שהשליכו מהקרון וקיוו כי יימצאו, ייאספו ויישלחו ליעדם.
היו שניסו למלט עצמם וקפצו מהרכבת. מעטים שרדו, רבים נהרגו או נתפסו והוסגרו על ידי המקומיים לגרמנים. עבור יהודים רבים, השילוחים היוו את תחילתו של הסוף. כל ילדה או ילד, סבתא או סב, אישה או גבר שהיו על אותו קרון - היו בני אדם. בני אדם עם שמות, עם רצונות ועם חלומות.
על כל אחת ואחד מאיתנו מוטלת החובה לזכור ולהזכיר את הקורבנות, להכיר את שמותיהם ואת חלומותיהם. להקשיב לשורדים שעדיין עימנו ולהבטיח את המשך קיום הזיכרון לעולמי עד.
יד ושם חרת על דגלו להוביל את התיעוד, המחקר, הלימוד וההנצחה של סיפור השואה, ולהעביר אותו לכל אזרח בישראל ולכל במה משמעותית ורלוונטית בעולם, כסיפור יהודי ואנושי ייחודי - לכולנו אחריות משותפת למען מימוש משימה חשובה זו.
הביא לדפוס: יורי ילון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו