שר ההיסטוריה זימן לנו צירוף מקרים סמלי. הדיון בבקשתה של ימינה להכריז על חבר הכנסת עמיחי שיקלי כפורש נקבע להיום, 25 באפריל. בדיוק היום לפני 32 שנים, קרא ראש הממשלה יצחק שמיר את הקריאה המפורסמת: "אברשה, חזור הביתה!" - תזכורת קצרה לפני שנבהיר כיצד התהפכו היוצרות.
אברשה, אברהם שריר, שנבחר ברשימת הליכוד, היה מגיבוריו המפורסמים של "התרגיל המסריח" בשנת 1990. במפלגת המערך הבטיחו לשריר טובות הנאה מפליגות, ובלבד שיחצה את הקווים לגוש השמאל ויעניק לו את הרוב.
ההבטחות כללו תפקיד שר, שריון ברשימת המערך לכנסת הבאה, ונוסף על כך, מינוי מקורבים למשרות בכירות שונות. בהיעדר התייחסות חוקתית לאפשרות כזו, הכל היה אז מותר. לימים הצהיר שריר שככל הנראה לא היה מחזיק מעמד ומתפטר מממשלת שמעון פרס, לו היתה קמה, ואף שמח על כך שהתרגיל לא צלח.
אולם בזיכרון ההיסטורי נותרו בעיקר ההבטחות המפליגות שהובטחו לו תמורת עריקתו הפוליטית למחנה הנגדי. הטראומה המשטרית הביאה בתוך זמן קצר לתחילת תהליך חקיקתו של סעיף חדש בחוק, שכל שורה ומילה בו מבטאות את הניסיון לעצור עריקות פוליטיות תמורת טובות הנאה פוליטיות: "חבר הכנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא ייכלל, בבחירות לכנסת שאחריה, ברשימת מועמדים... שהיתה מיוצגת על ידי סיעה של הכנסת היוצאת...". התמורה הפוליטית היא מושג מרכזי, המדגיש כי הצבעה נגד הסיעה לא תיחשב כפרישה "אם חבר הכנסת לא קיבל כל תמורה בעד הצבעתו".
ומהי בדיוק תמורה? "במישרין או בעקיפין, בהבטחה או בהתחייבות לעתיד, ולרבות הבטחת מקום ברשימת מועמדים לכנסת, או מינוי חבר הכנסת עצמו או אדם אחר לתפקיד כלשהו".
אין ספק שהמחוקק התכוון למי שפורש מהדרך ומהאידיאולוגיה המקוריות של תנועתו תמורת טובות הנאה פוליטיות, ומעביר את תמיכתו למחנה הפוליטי היריב. כותרת הדיונים לאורך חודשים לא הותירה ספק: "הצעת חוק למניעת מעילה באמון (נבחרי ציבור)".
עתה התהפכו היוצרות. מפלגה שהפרה את הרוב המכריע של התחייבויותיה האידיאולוגיות, הערכיות, מבקשת להכריז על שיקלי, מי שנותר נאמן לדרכה המקורית, כעל פורש. אין במדינת ישראל אדם אחד, בלי קשר לשיוכו הפוליטי, שלא מבין מי נותר נאמן לדרכה של ימינה המקורית מהבחירות, ומי הם אלה שקיבלו טובות הנאה פוליטיות תמורת עריקה למחנה היריב.
ימינה הנוכחית היא המפלגה הפורשת. מנהיגה, נפתלי בנט, זכה בטובת ההנאה הגדולה ביותר האפשרית בפוליטיקה, תפקיד רה"מ. אם אכן מניעת בחירות חמישיות היתה העיקר, מדוע לא להעניק ללפיד, ראש המפלגה הגדולה פי שלושה, את הזכות להיות רה"מ הראשון בממשלת החליפים? ואם הגשמת ערכים לאומיים היא העיקר, מדוע לא להעדיף שלושה משרדים חשובים ומרכזיים, ולאיים בהפלת הממשלה במידה שהערכים הלאומיים לא ייענו? אלף החלטות רשמיות של ועדת הכנסת ששיקלי הוא פורש, לא ישנו את דעת הציבור שימינה היא הפורשת שאליה כיוון המחוקק, בעוד הנאמן לדרך הוא שיקלי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו