זכינו: מבט אחד על המבצע להשבת רני גואילי מזכיר לנו מי אנחנו

לפעמים צריך לעצור לרגע, בטירוף של החיים בעולם ובישראל, ולהבין איזו זכות יש לנו לחיות במדינת ישראל. איזה נפלא העם שלנו. ובאופן אישי, איזו זכות נפלה בחלקי לעלות לישראל הריבונית, לשלוח את ילדיי לצבא ההגנה לישראל ולחיות כאן.

אתמול היה יום כזה. כשמצאו אתרני גואילי, חשבתי על מאות אלפי הישראלים שיצאו לקרב כדי להחזיר אותו, על משפחות המילואימניקים, על אנשי הקבע והסדיר שתמכו בבני משפחותיהם. על כל מי שהחזיקו את העורף ובנו מערך לוגיסטי אזרחי. על רופאי השיניים ורופאות השיניים האזרחיים (!) שנכנסו ללב עזה ובדקו מאות גופות בתנאים לא תנאים, ולא רק אתמול אלא לאורך כל המלחמה, כדי לעשות חסד של אמת עם רני ועם אחרים.

ואז נדדתי במחשבתי לאנשי הצללים שפעלו בשקט עוד לפני שהמבצע הרשמי החל, כדי לתחם את האזור שבו החיילים חיפשו לעשות חסד של אמת. למפעילי השופלים שקילפו בעדינות ובמקצועיות את הקבר ההמוני הזה, כדי לא לפגוע חלילה בגופתו של רני, ולעשרות הקב"נים שיצאו למבצע המורכב הזה.

משם עברתי להרהר באנשי הרבנות הצבאית והמכון לרפואה משפטית, במי שהמציא את השיטה של בדיקות שיניים ובכל מי שהתמקצע בה. כי למי שלא יודע, אנחנו הצבא היחיד בעולם שיש לו מומחיות כזו.

היום אני רוצה להרכין ראש לזכר הנופלים שיצאו לקרב. רני גואילי יצא ראשון וחזר אחרון, ובגבורה עילאית חיסל הרבה טרוריסטים בטרם נפל. הבוקר אני נזכר בקרובי משפחתי, יוסף־מלאכי גדליה ובן זוסמן הי"ד, שאף הם יצאו לקרב ביום הראשון והנורא.

אני שותף בכמה קבוצות ווטסאפ של יהודים ולא יהודים בעלי השפעה. הסרטונים שפורסמו ממקום קבורתו הזמנית של רני הדהימו אותם. אנשים נפעמו משירת "התקווה", התרגשו משירת "אני מאמין" ודמעו מאמירת הקדיש. המעמד של מאות חיילים, עם דגלי ישראל על הפאץ', עמלים להחזיר את אחִיהם, אדם שלא הכירו אישית אבל בתוך תוכם הכירו בצורה הכי עמוקה, השאיר רושם על כולם - גם עלנשיא ארה"ב. לפעמים צריך להקשיב למה שאומרים אנשים שאינם ישראלים כדי להבין כמה מיוחדת האומה הזאת, כמה טוב לגדל פה משפחה.

בלילה הקודם חשבתי על המראות של מאות הגופות שאליהם נחשפו החיילים, על הכאב של משפחת גואילי, על ההתרגשות הלאומית מחזרתו של אחרון אחינו מעזה, ועל סיומו של פרק בהיסטוריה של ישראל. על ערבות וסולידריות חברתית, ועל נפש שנוגעת בנפש. בתוך כל הכאב והאתגר, בתוך רגעי ההתרוממות והערבות, בתוך הבלגן הפוליטי והביטחוני - עצרו רגע. זכינו. אחרי אלפיים שנות גלות, זכינו לחיות בארץ ישראל במדינה ריבונית שבנו פה אנשי העליות. ובעיקר - הביטו ימינה ושמאלה: זכינו לחיות בין ישראלים מדהימים.

ועכשיו, בחזרה לעבודה. להשאיר מדינה טובה יותר עבור ילדינו, נכדינו ונינינו, כפי שהשאירו לנו. עם ישראל חי.