הצלחה ישראלית, אופי של ווינרים

בין ים הסופרלטיבים שנשפכו על גל מקל היה אחד שחזר כל הזמן: "הארד וורקר", ככה כינו אותו. מקל בבסיסו לא היה השחקן הישראלי הכי מוכשר שתמצאו על הפרקטים, אבל הוא דאג להשלמות רבות דרך זיעה.

קל ונוח להסתלבט על השחקן הישראלי ועל כך שהוא לא עובד מספיק. זה לא תמיד נכון. בשנים האחרונות אני רואה לא מעט שחקנים שעובדים חזק ולא מעט שנעזרים במאמנים אישיים כדי לשפר אלמנטים במשחק שלהם. הדוגמה הבולטת היא יוגב אוחיון שעובד עם המאמן חנוך מינץ.

למרות זאת, דרך העבודה של כספי ומקל היא עדיין רמה אחת מעל כולם. לא במקרה ה"הארד וורקרים" הכי גדולים הם גם שני שחקני האן.בי.אי שלנו.

יצא לי לראות את עומרי כספי מתאמן כמה פעמים בעיקר בסיום אימוני הנבחרת. במילים פשוטות הוא ערך עוד אימון ומה שהרשים הוא התשוקה והרעב. את מקל לא יצא לראות, אבל הדיווחים מספרים על מוסר גבוה ועל דרך עבודה שלא נראים במקומותינו.

גם אחרי שהשיג את היעד הוא ממשיך להתאמן קשה עם המאמן דיוויד ת'ורפ. כספי ומקל הם השחקנים שרק כשמגרשים אותם הם מסיימים אימון. שום מאמן, ויהיה הכי טוב בעולם, לא יעזור לך בקריירה בלי משמעת עצמית ובלי תשוקה להתאמן עוד ועוד. לשמחת כולנו, לשניהם יש את זה בטונות.

כספי ומקל עושים את זה בדרך מאוד לא ישראלית. הם שני הנציגים הישראלים הכי לא ישראלים בליגה הטובה בעולם. ועוד נקודה שלא ממש אופיינית לשחקן שאנחנו מכירים: שניהם ממוקדי מטרה. כספי סימן את האן.בי.אי כמטרה, והצליח. עכשיו הוא במצב לא פשוט, אבל הוא שוב ממוקד לעשות קאמבק ולפי ניסיון העבר, הוא גם יצליח.

גם מקל סימן את המטרה ואחרי שזו הושגה הוא כבר יסמן את הבאה אחריה. השניים האלה פשוט לא נחים.

יש להם מאמנים, אבל הם קודם כל המאמנים של עצמם.