"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הפעם אסור לוותר על הנמלים

,עודכן

החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, שלא להרשות הפעלת רציפי נמל נוספים על ידי חברות הנמלים באשדוד ובחיפה - מעבר לרציפים שאותן הן מפעילות כיום - יצרה הד חזק במערכת הכלכלית והשלטונית. החלטה זו משנה את תמונת המצב בכל הקשור להחדרת אלמנט התחרות בהפעלת רציפי הים בישראל.

על החשיבות העצומה שיש לשילוב תחרות בהפעלת רציפי הים אין צורך להכביר מילים. ב־2003, זמן קצר לאחר שמונה בנימין נתניהו לשר האוצר, הוא הציב את נושא התחרות בנמלי הים כאחת ממטרותיו המרכזיות. נתניהו אמר שהכל עובר דרך הנמלים, והתכוון לייצוא ולייבוא. מעט מאוד מגיע אלינו או יוצא מאיתנו דרך חברות התעופה, גם מחמת יוקר הובלת מוצרים בתעופה וגם מחמת הנפח המוגבל.

כשר אוצר ניהל נתניהו מאבק עיקש ליצירת התחרות, ואף הגיע להסכם עם ועדי הנמלים להפרטה חלקית של הנמלים. כסף רב שולם לעובדים תמורת הסכמתם, אולם לא ההפרטה ולא התחרות אכן מומשו.

אין תחום בכלכלה שבו התחרות אינה מסייעת להוזלה ולהתייעלות. זהו כלל יסוד מרכזי בפיתוח של כל כלכלה יעילה. אולם היכולת לשלב תחרות בנמלי ישראל או להפריט את הנמלים היא מוגבלת בשל הכוח הרב שצברו ועדי הנמלים. הם מתנגדים לכל תחרות, ואף דרשו בגיבוי ההסתדרות הכללית שלא פחות מ־25 אחוזים מעובדי הנמלים החדשים יהיו קרובי משפחה. קוראים לזה נפוטיזם.

ועדי הנמלים מתנהלים כאילו הם בעלי נמלי הים, בשל הכוח הרב שיש בידם לשבות ולשתק את המשק כולו. ממשלות ישראל עד היום נמנעו מלהתעמת מולם, וההסתדרות הכללית מוסיפה ומגבה אותם.

נמלי הים הם רכושה של מדינת ישראל, ועל שום כך הם רכוש הציבור כולו. המדינה על פי חובתה חייבת לדאוג, באמצעות הממשלה, שנמלים אלה ישרתו את האינטרס הציבורי הכולל בדרך הטובה ביותר. בשל חולשת הממשלות נוצרה הפרת איזון בין הכוח הרב שצברו הוועדים והאינטרסים המיוחדים להם לבין האינטרס הלאומי הכללי.

חלק מהמגזר העסקי אינו רוצה לראות מאבק של הממשלה מול נמלי הים. הם חוששים מהפרעות בביצוע הייצוא או הייבוא. אולם זוהי ראייה קצרת טווח. כדי להשיג שינוי לטווח הארוך יש לפעמים להקריב את האינטרס לזמן הקצר.

יצירת התחרות בצומת זה של חיינו היא צו השעה. היא תשפר לאין ערוך את כושר התחרות של כלכלת ישראל מול השווקים בעולם, תחזק את יחסי הכלכלה עם העולם החיצון ותגביר את האמון של המגזר העסקי בעולם עם המגזר העסקי בישראל.

החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים מעניקה הזדמנות נדירה לממשלה לנקוט את הנחישות המתאימה כדי שנמלי ישראל יעבדו על בסיס תחרותי. מהשלב שבו הנמלים מוכרזים כמונופול, אי ביצוע החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים משמעותו הפרת החוק וביצוע עבירה פלילית. וזה פועל ישירות גם כלפי היחידים.

הממשלה חייבת לעמוד מאחורי החלטה זו בנחישות הראויה. אפילו יושבתו הנמלים - השביתה לא תארך יותר מימים אחדים, על פי העקרונות שכבר גובשו בבית הדין הארצי לעבודה. זהו מחיר ששווה לשלמו, שכן גם ועדי העובדים, כשמדובר בסנקציה פלילית, יימנעו מלהפר את החוק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר