אוויר דליל

הטיפוס על הר גבוה הוא קשה, אבל לשרוד באוויר הדליל קשה עוד יותר. מכבי ת"א טיפסה על הר גבוה מאוד בקאמבק שלה לשלב ההצלבה, אבל כשהגיעה לשם גילתה שתנאי המחיה קשים מנשוא. לא נוריד גרם אחד מהקאמבק האדיר של הצהובים, אבל צריך לשים לב: מכבי ת"א ניצחה את סיינה ואת ויטוריה, קבוצות שהיו בירידה גדולה; את אולימפיאקוס ששיחקה ללא יורגוס פרינטזיס (שקלע אתמול 26 נקודות מול אנאדולו אפס); ואם השופטים היו מגיבים על הדפיקה של ניר קיינר־מדלי על הלוח נגד חימקי מוסקבה - לכו תדעו איך זה היה נגמר.

אתמול זה כבר היה סיפור אחר. מכבי ת"א התמודדה מול ריאל מדריד, והקבוצה הספרדית גדולה בכל קנה מידה על אלו שהזכרנו למעלה.

הגדולה של מכבי ת"א בריצה להצלבה היתה שהיא כפתה את רצונה על היריבות שלה: את סיינה היא הורידה ממספר דו ספרתי בשלשות למספר חד ספרתי; את ויטוריה היא הורידה למשחק בתוצאה נמוכה; ומול אולימפיאקוס היא שיתקה באמנות את ואסילס ספאנוליס.

אתמול מי שכפתה את הסגנון שלה היתה ריאל מדריד: היא רצה מתי שהתחשק לה, קלעה לשלוש מכל מקום והשתמשה ביתרון הברור שלה - רודי פרננדס. אחת הסיבות לאופטימיות לקראת הסידרה היתה שריאל מתאימה למכבי ת"א מבחינת המאצ'־אפ, אבל מסתבר שזו בדיוק הנקודה שבה מכבי נפלה. כשמירצה בגיץ' היה על המגרש, שון ג'יימס עוד חגג בצבע. דווקא מרכוס סלוטר, שהוא לא סנטר ומתנשא לגובה של 2.04 מ', שינה את המשחק מבחינה הגנתית עבור ריאל. היה נראה שעל סלוטר יהיה לג'יימס יתרון, אולם התברר שהיה לו קשה יותר מול אתלטיות ומהירות מאשר נגד ה־2.16 מ' של בגיץ'.

הספסל של ריאל ביצע מהלך של שח־מט לספסל של מכבי (16:33), אבל זה כלום לעומת שחקני החמישייה של הצהובים, שלא ממש תפקדו. סרחיו רודריגס, בעבודת ריכוז פנטסטית, הבליט עוד יותר את החיוורון של יוגב אוחיון, שבדיוק בשלב הזה בשנה שעברה היה בשיא פריחתו. מכבי קלעה רק 53 נקודות במשחק, והציגה את הרבע הגרוע ביותר שלה העונה - ארבע נקודות בלבד ברבע השני. בשנתיים הקודמות מכבי הפסידה בחוץ את המשחק הראשון וניצחה את השני. תרשו לי להטיל ספק אם זה יקרה גם הפעם. מכבי אמנם תלמד מהמשחק אמש, אבל ריאל כבר הפנימה את מה שהיה ברבע הראשון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו