מה המסר הפלשתיני לג'ון קרי, המתחיל בשבוע הבא את מסעי הדילוגים שלו במגמה להתניע מחדש את המשא ומתן בין ירושלים לבין רמאללה? שר החוץ האמריקני שומר לפי שעה על זכות השתיקה, אך אבו מאזן הציב מכשול חדש.
לאחר שברק אובאמה הסביר לו כי התביעה להתחייבות ישראלית להפסקה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות אינה מעשית, וכן שישראל היא מדינה יהודית - דורש עתה הנשיא הפלשתיני כי בנימין נתניהו יציג את מפת המדינה הפלשתינית.
התכסיס ברור. אם המשא ומתן על הגבולות יקדים את הנושאים האחרים, ולא יתנהל בעת ובעונה אחת, לא יהיה עוד על מה לדבר. כל מה שנתניהו יציג יידחה מייד על ידי רמאללה, וישראל תהיה אחראית למשבר בלי שיהיה אפשר לבחון אם הפלשתינים מתכוונים להסכם שתוכנו שלום ממשי.
זו תביעה בעייתית הן מפני שבסיבוב השיחות הקודם הציג עו"ד יצחק מולכו את העקרונות הבסיסיים של הגבולות הנחוצים, והם אינם מנותקים מהעמדות שנקטה ציפי לבני בעבר הרחוק, והן מפני שישראל כבר הציגה גבולות.
אהוד אולמרט התרחק יתר על המידה מצורכיה של ישראל, ועד היום לא השיב אבו מאזן להצעתו שנתפסה בארה"ב כנדיבה ביותר.
תכסיס זה עטוף בשתי מגמות סותרות: מצד אחד אבו מאזן מוכן לחדול זמנית מיוזמותיו החד־צדדיות בארגוני האו"ם למשך חודשיים או שלושה, ומצד אחר השבאב חזר לרחובות ומיידה אבנים, ואין מי שיבלמם. גם לא אנשי כוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית, ששכרם מגיע אליהם מישראל.
הם בוודאי חביביה של עמירה הס מ"הארץ", שעודדה יידוי אבנים בישראלים. איני מתכוון להציע את ההסדר התנ"כי של עין תחת עין או אבן תחת אבן. עידוד האלימות הוא תמיד מהלך שגוי. אך אמליץ לכל אם של חייל עברי, אשר ייפגע ממיידי אבנים ברחוב השוהאדה בחברון או בכיכר המרכזית בעזה, להגיש תביעת פיצויים נגד הס, שכתיבתה העניקה לגיטימציה ודירבנה את האלימות הפלשתינית - אם לא הסיתה לה.
עם זאת ברור כי ישראל תיאלץ להלך בזירה על קצות האצבעות. אם אכן ויתר אבו מאזן על פעילותו העצמית באו"ם, שעוררה הסתייגות כה רבה בממשל האמריקני, תיאלץ גם ישראל לנפק ולנדב מחווה כלשהי מטעמה. לא יהיה מנוס.
בעיקר שקרי מתכוון לנסות את כוחו במדיניות נמרצת, שכה אפיינה את ארצו בעת שקודמיו הנרי קיסינג'ר וסיירוס ואנס עסקו בסכסוך המזרח־תיכוני יומם ולילה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו