"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ונניח שהצד השני מופקר

,עודכן

במאמרו "הפלשתינים: מאה שנים של הפקרות" (27.10.20), חוזר דן שיפטן על הטענה בדבר ההחמצות הפלשתיניות להגיע לשלום עם ישראל. לדבריו, הנהגות מופקרות גרמו לכך שהפלשתינים איבדו לא רק את הישראלים והאמריקנים, אלא גם את אירופה ואפילו את מדינות ערב.

אני מניח שאילו היה שיפטן עורך ניתוח אובייקטיבי, היה מוצא גם כמה מנהיגים ישראלים מופקרים שזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה את "הסכם לונדון" מ־1987, ואת היוזמה הסעודית מ־2002, שהוסכמה על ההנהגה הפלשתינית ונדחתה של ידי אריאל שרון.

אלא שהשאלה איננה מתמצית בניתוח ההיסטורי. גם בהנחה שההיסטוריה הפלשתינית היא אוסף של החמצות, ואילו הסיפור שלנו הוא שרשרת של מאמצי שלום שנדחו, השאלה האמיתית היא מה יקרה לנו? מה עתידה של ישראל במצב שבו ה"עסקים כרגיל" הם מציאות של מדינה אחת, עם אוטונומיה חלקית מאוד לפלשתינים, על חלק קטן מן הגדה המערבית, ועם מצב חוקי בעייתי מאוד, שבו מיעוט שולט על רוב, באמצעות חוקים המאפשרים לו מעטפת לגיטימית, לכאורה. זוהי חבית חומר נפץ, העלולה להתפוצץ בפנינו או בפני הבאים אחרינו, ואותה עלינו לפרק.

המחשבה שחבית הנפץ הזו תפורק על ידי כך שהעולם ישתעמם מן התלונות הפלשתיניות, שמדינות ערב יעדיפו את האינטרסים שלהן ויקשרו קשרים מדיניים וכלכליים עם ישראל, או שממשל אמריקני זה או אחר יציע תוכניות שלום חסרות סיכוי - היא מוטעית. הדרך המעשית היחידה לפרק את החבית היא לקבוע גבול בינינו ובין הפלשתינים.

הפתרון המעשי ביותר היה להגיע להסכם עם ירדן מייד לאחר מלחמת ששת הימים, על בסיס גבול שביתת הנשק בינינו לבינה, עם תיקונים סבירים, הכוללים חלק מן העיר העתיקה בירושלים. ממשלת הליכוד הלאומי דרשה מן המלך חוסיין לספח 30% מן הגדה, והוא הסביר כי הדבר אינו אפשרי מבחינתו. אם לא יתאפשר להידבר מחדש עם הפלשתינים, ואם ירדן תהיה מוכנה להסדר איתנו (למרות ויתורה על הגדה המערבית לפני 32 שנה) שיכלול את הגדה - ישראל תעשה נכון אם תסכים לכך.

אם יתברר כי גם זו אינה אפשרות מעשית, יהיה עלינו לפנות לאופציה החד־צדדית. זו אפשרות שרק פתרון המדינה האחת גרוע ממנה. יש לה חסרונות רבים, אך יתרון אחד: ישראל לא תימצא במצב שבו מיעוט יהודי שולט ברוב ערבי.

מדינות ערב מעוניינות כבר שנות דור להתקרב לישראל משום שהיא פותחת דלת לאמריקה ובגלל התפתחותה המדעית, הכלכלית והביטחונית. גם אם העולם כולו ישתכנע כי ההנהגה הפלשתינית מופקרת וגם אם נהפוך לחביבי העולם הערבי והמוסלמי, לא נפתור בכך את הבעיה הקשה ביותר העומדת לפתחנו: הבטחת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בת־קיום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר