אתם לא הצבעתם לה, אבל היא מתערבת לכם בפוליטיקה

תארו לכם שממשלת ישראל היתה מממנת ארגון גרמני שפועל נגד הממשלה הגרמנית בעניין מגבלות הקורונה, בטענה שאינן דמוקרטיות. לא ארגון אחד, עשרה. היא לא היתה קוראת לזה מימון, אלא שותפות. תארו לכם שחלק מהארגונים הללו היו שואפים לשנות חוקים בגרמניה, כאלה שהתקבלו באופן דמוקרטי לחלוטין. תארו לכם שאותו ארגון, בחסות ממשלת ישראל, היה מארגן הפגנה נגד הקנצלרית במטרה להפיל אותה.

זה בדיוק מה שקורה כאן מתחת לאף של כולנו, רק עם היפוך תפקידים.

השבוע נתקלתי בעוד מודעה לעוד הפגנת בלפור. בשמאל ניכסו, באופן לא מפתיע, את זכרו של רבין לטובת המאבק הפוליטי בנתניהו. "25 שנה לרצח, צועדים בדרכו", נכתב שם, ליד דיוקנו של ראש הממשלה המנוח. ומהי דרכו? זעקה המודעה: "מכיכר ציון לבלפור, לא שוכחים - ההסתה, הרצח, השלום". על מודעת ההפגנה היו חתומים שלום עכשיו וקרן גרמנית, אנונימית לציבור הרחב: קרן פרידריך אברט.

מי היא אותה קרן שמעניקה חסות להפגנה נגד ראש ממשלת ישראל מטעם שלום עכשיו? קרן פרידריך אברט היא הקרן הפוליטית של המפלגה הסוציאל־דמוקרטית הגרמנית, אחת משתי השותפות לקואליציה בממשלה הפדרלית בברלין. לקרן סניפים רבים בפריסה עולמית, והיא מקדמת "חברה חופשית ושוויון, דמוקרטיה, מדינת רווחה ושלום". ב־2019 היה תקציב הפרויקטים של הקרן 194 מיליון יורו, מתוכם 183 מיליון הם מימון של הממשלה הפדרלית. כלומר כ־94% מתקציב הקרן מקורם בממשלת גרמניה.

בין שותפיה של הקרן בישראל אפשר למצוא ארגוני שמאל למכביר: גבעת חביבה, מכון ון ליר, שלום עכשיו, מכון מיתווים, מרכז מוסאוא, המועצה לשלום ולביטחון ועוד. בדף הפייסבוק של הקרן תלמדו על היקף פעילותה בנושאיה הפנימיים והרגישים של ישראל, תוך חתירה תחת הדמוקרטיה שלה. אחד ממיזמי הדגל שלה הוא שינוי חוק הלאום. קמפיינים שלמים הושקו יחד עם שותפיה המקומיים, כשהיא מטיפה לנו, הילידים, ש"דמוקרטיה מתקדמת לא יכולה להרשות לעצמה להפלות בין אזרחיה", מנסה לשכנע אותנו ש"במדינת ישראל סמירה מתוקצבת פחות מנועה רק בגלל שהיא ערבייה", ומחתימה אותנו על עצומה. זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על ההתערבות הבוטה בענייני הסכסוך, הביטחון הלאומי והכלכלה. קרן אברט היא רק אחת מהזרועות הגרמניות ששואפות למשטר פה את חיינו, ושווה לעקוב בהקשר זה אחרי העיתונאי אלדד בק מ"ישראל היום", בין היחידים שעוקבים ומדווחים.

העניין כאן הוא לא שלום עכשיו או הפגנה נגד נתניהו. הסיפור הוא ההפקרות הישראלית רבת השנים שמאפשרת לממשלות זרות, בעיקר גרמניה, לעשות ככל העולה על רוחן בענייניה הפנימיים, דבר ששום דמוקרטיה אחרת בעולם לא היתה מתירה. לממשלות יש שפה משלהן, קוראים לה דיפלומטיה. פעילות פוליטית שחותרת תחת חוקים, שמתערבת במדיניות הביטחון הלאומי ושפורסת חסות על הפגנות נגד ממשלה נבחרת, זו לא דיפלומטיה, זו חוצפה - במקרה הטוב.