גם בקורונה, מעטים מול רבים

לשיר "הולך נגד הרוח" (שלום חנוך) ולתפיסה העולה ממנו יש ארומה של מרד קל, של ייחודיות: אני לא כמו כולכם. יש לי חשיבה עצמאית. או כמו שאומרים בגן דפנה: אתם לא תחליטו עלי. לתפיסה הזאת מקורות יהודיים (ואני חושדת שאף אנושיים) עמוקים; יש הילה מיוחדת בלהיות מיעוט אקטיביסטי, כזה שמשנה גורלות בעבור הכלל, בין שירצה בכך ובין שלא.

זהו כמעט אתוס ציוני: לא רק להיות מיעוט לוחם נגד הרוב (יהודה המכבי, מרד גטו ורשה, מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים וכו'), אלא גם קבוצות מיעוט בתוך הציבור היהודי, שחושבות אחרת מהרוב, ובמעשיהן משנות את ההיסטוריה של העם כולו. למשל, שני המרגלים מול עשרת חבריהם בימי המדבר. למשל, התנועה הציונית: כמה מהיהודים באירופה היו ציונים בתקופה המכונה במבט לאחור "ראשית הציונות"? ציונים אמיתיים, כאלה המוכנים להעתיק את מקום מגוריהם לציון? מעטים מדי, לצערנו. השאר עלו בסערה השמיימה.

או המכונים "ארגוני הפורשים" (הלח"י והאצ"ל) שלחמו באופן אקטיבי נגד הבריטים (בלי הדו־פרצופיות של "מלחמה בספר הלבן כאילו אין מלחמה בהיטלר ומלחמה בהיטלר כאילו אין ספר לבן", כדברי בן־גוריון) והיו מיעוט בקרב היישוב העברי בארץ באותה תקופה. וזאת לא היתה תקופה של מי־יודע־מה סובלנות לדעות האחר: בן־גוריון הורה על סזון, ציד של חברי אותם ארגונים, עינויים והסגרתם. או למשל, המתנחלים של הדור הקודם: כמה נודו והוכפשו על ידי התקשורת ועל ידי חלקים נרחבים בעם, ועדיין: הם הלכו נגד הזרם ושינו את ההיסטוריה לעד.

יש קבוצות מיעוט שנזכרות לטובה, יש לרעה, ויש שדעת הקהל מעורבת לגביהן. הזיכרון ההיסטורי הזה אף פעם לא עוסק במניעים הראשוניים של הקבוצה, באידיאולוגיה שלה או בחזון, אלא בתוצאה הסופית. בהיסטוריה ובזיכרון הקולקטיבי אין מחילה, אין חמלה, אין לימוד זכות.

וכל זאת כשיש מחלוקת אידיאולוגית. כשיש אידיאולוגיה. כשיש מניע אלטרואיסטי. אבל במקרים שקבוצת מיעוט עושה מעשה המשנה את ההיסטוריה ואת מהלך החיים של הרוב מתוך אגואיזם גרידא - לא כל שכן. אם במקרה הראשון מתפתח דיון בפריפריה האקדמית הדנה בסוגיה, כאן הדיון ייחרץ מהר מאוד, אם בכלל יהיה כזה: קבוצה כזאת תנודה מהכלל, וככל שהנזק שעשתה כבד יותר - כך הסיכוי שהתשובה שתעשה תתקבל על ידי הציבור שבו היא פגעה באנוכיותה - קטן יותר.

מחקר שהופיע בחדשות 12 העלה ש־20 אחוזים מהנדבקים בקורונה אחראים ל־80 אחוזים מההדבקות. כלומר, מיעוט זניח שמזלזל בהנחיות (והסלחנות היחידה שתוענק לו במאמר זה היא שהוא עושה זאת מטעמי נוחות אישית בלבד, מטעמי אגואיזם מובהק, ולא מתוך דחף רצחני, אך התוצאה זהה) הוא זה שגורם לרוב ההדבקות.

ואם זה המצב, אז מיעוט זה גורם לסגר. הוא זה שאחראי לפיטורי מאות אלפי עובדים. לעוני. לדרדור מצבה הכלכלי של ישראל. לבידוד החברתי. לדיכאון. לעצירת הטיסות. לכל זאת ועוד. הם, ההולכים נגד הרוח, צריכים להיות מוקעים, מנודים. היום ובדפי ההיסטוריה שלנו. אין לכך כפרה.