הדרך לחירות: מודעוּת, שאיפה - ותיקון

בפתחו של חג הפסח, כדאי שנאוורר ונעדכן את תפיסתנו בנוגע למושגים שכיחים בשיח דוגמת עוני וחירות.

האם אפשר לחצות קו ולהחליט שמתחתיו אדם נחשב עני ומעליו כבר לא? האם אנו מכירים סביבנו אנשים שמשתכרים לא רע, אבל עמוק בפנים תחושת העבדות והשעבוד מקננת בהם?

חג החירות נקרא כך משום שבו קרה האירוע המכונן ביותר של עם ישראל: יציאת מצרים. משם, לאחר מאות שנות עבדות ושעבוד, יצאנו לגאולה. מאז עברו אלפי שנים, הספקנו לבנות ממלכה עצמאית, לצאת לגלות ארוכה ואף לשוב לקוממיות. מושגים קמאיים של חופש ושל חירות ליוו אותנו לאורך ההיסטוריה, וגם היום אנו צריכים לשאול את עצמנו עד כמה אנחנו עדיין משועבדים. כאשר רבים מאיתנו אינם מצליחים לסגור את החודש ומשועבדים לחובות, למינוס בבנק ולאשראי - האם אנו באמת עם חופשי בארצנו?

לא קל להיות חופשי - מהפיתויים הסובבים אותנו, מהתנאים ה"מעולים" של חברות האשראי, מתרבות השפע, מהפזילה לדשא של השכן. נדמה כי השעבוד המודרני מתוחכם יותר, הקלגס אינו דומה לאותו קלגס והעבד יכול להשתעשע בתחושת אדנות לכמה רגעים.

בקוראנו את ההגדה ובזוכרנו את יציאת מצרים, עלינו להזכיר לעצמנו ולבני משפחתנו את השאיפה המכוננת להיות בן חורין. לכן כדי לשאוף לחירות אנו נזכרים, תוך כדי שמחת ליל הסדר, שיאו של חג החירות, בעבדות ובמשמעותה הקשה. אנו מזמינים את העני חסר הכל והקול להתארח אצלנו ורואים אותנו משתקפים בו ואותו משתקף בנו. אנו אוכלים את המצה, הנקראת "לחם עוני", ונזכרים דרכה בשעבוד שלנו, בדלותנו ובחסרוננו. המחשבות הללו צריכות לדרבן אותנו לפרוץ את מעגל המצוקה הסובב והחונק אותנו.

המודעות למצבנו והשאיפה לשיפורו - זוהי כל תורת החירות על רגל אחת. במסגרת ארגון "פעמונים" אנו נתקלים בכל יום בשעבוד מודרני: הצורך ההכרחי במימון וחוסר היכולת לעמוד בו. במאמץ משותף, המשפחות שאותן אנו מלווים בתהליך הבראת כלכלת משק הבית מצליחות להוציא עצמן מכבלי השעבוד, להשתקם ולחזור למעגל החיים הנורמטיבי. לפני הכל, תהליך כזה הוא שיעור במודעות ובשאיפה. רק לאחר מכן בא תהליך התיקון עצמו; האיזון התקציבי, העמידה העצמאית על הרגליים ותחושת החירות האמיתית.

כל תהליך של תיקון הוא איטי ומדורג. על כן הקריאה לחירות והידיעה שהיא עדיין אינה שלמה, אלא שנתקדם אליה בתהליך ארוך טווח, הן בעצם הבשורה על כך שיש חירות שאפשר לשאוף אליה. שאמנם "השתא עבדי" (השנה עבדים), אולם "לשנה הבאה - בני חורין".