צרפת ולבנון: האם הרחומה תאכזב גם הפעם

במשך 23 שנים החזיקה צרפת במנדט לשלטון בלבנון. אף שמנדט זה הסתיים ב־1943, השנה שבה זכתה לבנון בעצמאותה, הותירה צרפת בלבנון עקבות רבים והטביעה את חותמה בכל תחומי החיים במדינה זו.

השפעתה הרבה החלה עוד במפקד התושבים שנערך ב־1932, שבו, יש הגורסים, הניחה צרפת את רגלה על מאזני המפקד, ובכך הגדילה את כוחם של הנוצרים המרונים באוכלוסייה. כתוצאה מכך זכו אלה לבכורה בקבלת המינויים הבכירים במדינה, למשל משרת הנשיאות. השפעתה של צרפת ניכרת גם בתוכניות הלימודים בבתי הספר, בשפה המדוברת, בעולם המושגים של ענף כלי הרכב והתחבורה, וחותמת צרפתית הוטבעה גם על עידונו ועל אנינותו של המטבח הלבנוני, ולמעשה על כל תחומי החיים, המינהל והתרבות.

למרות העובדה שעם סיום המנדט עזבו הצרפתים את לבנון, נותרה צרפת עמוק בליבם של הלבנונים, והיתה עבורם משענת ונחמה בכל עת שנקלעו לאסון או לצרה. "אל־אם אל־חנונה", הם נהגו לכנותה, "האם הטובה, האם הרחמנייה". האומנם כך גם בפועל?

עם פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1975, כאשר הצבא הלבנוני בדרום המדינה עמד בפני התפרקות, וחייהם של התושבים הנוצרים היו נתונים בסכנת השמדה מצידם של ארגוני הטרור הפלשתיניים והשמאל הלבנוני, התנחמו האזרחים הנוצרים בתקווה שהנה בעוד רגע קט תופיע "האם הטובה" צרפת ותושיע אותם. אך כש"האם הטובה" בוששה להגיע, פנו הנוצרים הלבנונים למדינת ישראל וביקשו את עזרתנו בהגנתם. לשאלתי, להיכן נעלמה "האם הרחמנייה" אשר לישועתה כה ציפיתם, השיבו מכריי וחבריי הלבנונים, אשר חלקם היו אנשי צבא, בלשון קסרקטינים: "האם הטובה הפכה לפרוצה".

אני מעלה דברים אלה על הכתב, מאחר שעולה הרושם שההיסטוריה עומדת לחזור על עצמה, והלבנונים לא למדו דבר. הפיצוץ הנורא שאירע בביירות החזיר להם את האמונה ב"אם הטובה" שהגיעה לבקרם, והפעם בדמותו של הנשיא הצרפתי עמנואל מקרון, שהרעיף שוב הבטחות ותקוות. וכרגיל בלבנון, אם מתגלה מישהו אשר מקבל אחריות, פוטר הדבר את כל היתר מלפעול.

מאז ומתמיד נמנעה צרפת לנקוט עמדה ברורה וחד־משמעית לטובת צד זה או אחר בסכסוך הלבנוני, ובוודאי לא תתייצב בבירור לצידם של בעלי בריתה המסורתיים או לעזרתם של אלה הרואים עצמם ככאלה. על פי ניסיון העבר, מהר מאוד יגלו הלבנונים כי גם הפעם "האם הטובה" משרכת את דרכיה, וכי אם ירצו לשקם את ארצם, יצטרכו לעשות זאת בעצמם. והפעם יהיה זה קשה ומסובך יותר משהיה בעבר.

יאיר רביד (רביץ) הוא קצין מודיעין לשעבר, שימש ראש השלוחה המבצעית של המוסד בביירות. ספרו "חלון לחצר האחורית" ראה אור ב־2012