המקדש של כולם

השבת נקרא בבתי הכנסת את פרשות "ויקהל" ו"פקודי", ובכך נסיים את ספר שמות. בנוסף, נוציא ספר תורה שני ובו נקרא בפרשת החודש, היא הפרשה הראשונה שנאמרה לבני ישראל כשיצאו ממצרים. קריאת פרשה זו מסמנת כי אנחנו בערבו של חודש ניסן שיחל ביום שלישי בשבוע הבא ובעצם קרובים מאוד לחג הפסח.

שתי הפרשות המסיימות את הספר מסכמות את תהליך הביצוע של מיזם הענק של הקמת המשכן. פרקים ארוכים מתארים בהרחבה את גל ההתנדבות האדיר ששטף את העם והביא לתרומות רבות שבסופו של דבר איפשרו את הקמת המשכן ואת הכנת כליו שהיו יקרים ומורכבים לייצור מבחינה אמנותית.

הפסוקים לא חוסכים בפירוט תהליך הבנייה של כל כלי וכל אביזר, ובכל כמה פסוקים מדגיש המקרא כי הכל נעשה בהתאם לציווי האלוקי למשה. בנקודה זאת מביא העם את כל הכלים למשה, כמו שנאמר "ויביאו את המשכן אל משה". משה בוחן את מה שהביאו לפניו ואכן רואה שהכל נעשה בהתאם להוראות ומברך אותם על כך, "ויברך אותם משה". והנה אנו מגיעים אל היום הנכסף, מועד הקמת המשכן. אלוקים מודיע למשה כי התאריך המיועד לכך הוא ראש חודש ניסן הקרוב של אותה שנה.

לכאורה הכל טוב ויפה, אך רבותינו חשו בין השורות של הפסוקים שמשהו נורא מתרחש באמצע. מה פתאום היו צריכים להביא את הכלים לבדיקתו של משה, האם הוא בודק איכות? האם הוא לא סומך על בצלאל, שמונה לשם כך בידי האלוקים? ומדוע צריך משה לברכם שוב?

גם הפסוק המתאר את ההקמה בפועל של המשכן נראה מוזר. הכתוב אומר "ויהי בחודש הראשון... הוקם המשכן, ויקם משה את המשכן". האם המשכן הוקם מעצמו או שמשה הקים אותו?

המדרש מבקש לנסות להשלים לנו את מה שהמקרא רק רומז עליו. "כיוון שגמרו מלאכת המשכן (לפי המסורת זה היה בסביבות חנוכה באמצע החורף), היו יושבין ומצפין אימתי תבא שכינה ותשרה בו והיו מצטערין הכל מפני שלא שרתה שכינה עליו, מה עשו, הלכו להם אצל חכמי לב, אמרו להן ומה אתם יושבין, העמידו אתם את המשכן ותשרה שכינה בינותינו".

ובמדרש ממשיכים: "היו מבקשין להעמידו ולא היו יודעין ולא יכולין להעמידו, וכשהן חושבין להעמידו הוא נופל, מיד הלכו להם אצל בצלאל ואהליאב, אמרו להם בואו אתם והעמידו המשכן שאתם עשיתם אותו שמא על ידכם ראוי לעמוד, מיד התחילו להעמידו ולא יכלו, התחילו מסיחין ומרננין ואומרים ראו מה עשה לנו בן עמרם (כינויו של משה כשמבקשים לזלזל בו) שהוציא את ממונינו במשכן הזה והכניס אותנו לכל הטורח הזה, ואמר לנו כי הקדוש ברוך הוא יורד מן העליונים ושורה בתוך יריעות עזים, שנאמר (שמות כ"ה) ושכנתי בתוכם".

חכמים מספרים כי אחרי כל המאמצים שהושקעו במשכן, התברר כי ההשקעה הגדולה ירדה לטמיון. השכינה אינה שורה במשכן ומתברר כי זו תרמית, שהרי אם לא כן, מדוע כלום לא מסתדר?

* * *

ובאמת צריך לשאול מדוע אלוקים לא הסכים להשרות שכינתו שם. ממשיך המדרש ואומר, "ולמה לא היו יכולין להעמידו, אלא שהיה משה מיצר על שלא נשתתף הוא עמהן במלאכת המשכן, כיצד הנדבה נתנה על ידי ישראל והמלאכה נעשית על ידי בצלאל ואהליאב וחכמי לב, ולפי שהיה משה מיצר העלים הקדוש ברוך הוא מהם ולא היו יכולין להעמידו".

השם רואה בצערו של משה שרצה להיות שותף ולא ניתנה לו האפשרות, ולכן ביקש שהציבור יראה כי גם למשה חלק בבניית המשכן באמצעות הקמתו בפועל. האלוקים מעכב את השראת השכינה במקום שבו נמנעת מאדם בישראל האפשרות לקחת חלק בעשייה הזו. אלוקים חיכה לפני שבירך את המשכן, שכן רצה שכולם ייקחו חלק באירוע, כולל משה. כל החפץ להיות שותף לבניית מקדש האומה - מוזמן ליטול בו חלק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו