"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אם אתה רוצה להחיל - תחיל, אל תדבר

,עודכן

"אם אתה רוצה לירות - תירה, אל תדבר", אמרו לנו ב"הטוב, הרע והמכוער", ונראה שישראל בדרך כלל מפנימה את העיקרון הזה. לאורך שנותיה הקפידה המדינה לבצע משימות ולעמוד ביעדים שהיו חשובים לה ולביטחון אזרחיה, מבלי לחכות לאישור, וגם אם היו שנויים במחלוקת וגררו ביקורת. לעיתים היא עשתה זאת בשקט. כך, לפי פרסומים זרים, פיתחה ישראל תוכנית גרעין, וכך היא גם תוקפת ביעדים עלומים ברחבי העולם כדי לעצור את מרוץ ההתחמשות של גורמים רדיקליים המאיימים עליה או על יעדים יהודיים וישראליים בעולם. כך היא חומקת מביקורת בינלאומית פורמלית, אך משמרת את הרתעתה. במילים אחרות, ישראל מקבלת את המשכורת אך לא משלמת את המסים.

יש תחום אחד חשוב, שבו ישראל לא השכילה לממש את אותה המדיניות, והוא החלת החוק הישראלי על יהודה ושומרון. כבר לפני 53 שנים יכולנו לעשות זאת, אבל בחרנו לדבר. ולדבר. ולהתווכח ושוב לדבר. הכל - חוץ מלעשות מעשה. ממשלת ימין אחר ממשלת ימין העבירה את תפוח האדמה הלוהט למדורה של הממשלה הבאה, בלי לקבל החלטה. אף אחת מהן, עד הנה, לא הציגה כוונה רצינית ביחס לעתיד יהודה ושומרון, זולת הבטחה לאפס נסיגות ועוד בנייה במקרה הטוב, ושמירה על הסטטוס קוו השכיח יותר.

כך יוצא שדווקא סביב הסוגיה המרכזית ביותר במציאות האסטרטגית שלה, ישראל משלמת את המסים - בלי לקבל את המשכורת. מצד אחד, המדינה חוטפת ביקורת על כל מרפסת שנסגרת או הרחבה שמחוברת לחשמל, או סתם על עצם נוכחותם של יהודים בלב ארצם; והביקורת הזו מגיעה מקמפוס אוניברסיטת קולומביה בניו יורק ועד בית הדין הבינלאומי בהאג, מכיכר קודס בטהרן בירת איראן ועד כנסי ה־BDS בדרבן. מצד שני, ישראל מעולם לא תבעה בעלות מלאה על השטח ולא החילה עליו את ריבונותה.

כעת, משעלתה סוף־סוף אופציית החלת הריבונות על השפתיים, מדינת ישראל חייבת לפעול. שלושים וששת שריה החדשים צריכים להיכנס לחדר הישיבות, לסגור את הדלת ולא לפתוח עד שתתקבל החלטה אופרטיבית. מדינת ישראל לא יכולה גם לסבול מעודף משקל הביקורת, הגינויים והאיומים, וגם לא ליהנות מטעמם המתוק של הממתקים.

ההחלטה לא חייבת להיות הכל או לא כלום. ישראל לא מוכרחה להחיל את הדין הישראלי על כלל השטח, על מיליוני תושביו הפלשתינים, או מנגד לוותר עליו לתמיד. גם החלטה להחיל ריבונות רק על חלק מהשטח היא החלטה הגיונית, ולא חייבת להיות סופית. יכולים אנחנו להחליט להחיל ריבונות עכשיו על הבקעה, ובכך לקבע את הגבול המזרחי של ישראל, ולדון באזורים אחרים מאוחר יותר, כאשר נלמד מה תוצאות השלב הראשון. אבל החלטה חייבת להתקבל.

לא רק שישראל אינה יכול להרשות לעצמה עוד שנות דור של ויכוח והתפלמסות, ולא רק שחלון ההזדמנויות שנפתח עשוי להיסגר בתוך כמה חודשים, אלא שלגמגום המדיני יש מחיר: מה צריך להבין העולם על יחסה של ישראל ליהודה ושומרון, כשגם בתנאים האופטימליים היא מעדיפה לדבר במקום להחיל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אופיר דיין

אופיר דיין היא חוקרת ב־INSS ומחברת הספר "אינתיפאדה על ההדסון"

כדאילהכיר