דרושים: תבונה וריסון | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דרושים: תבונה וריסון

, עודכן

הרבה מאוד מוקשים מונחים כעת ביהודה ושומרון, מאיימים להתפוצץ ולהצית תבערה. האחריות לנטרל אותם נחלקת בין ישראל לרשות הפלשתינית, שנדרשות עתה - כך לפי גורמים בכירים אמש - להפעיל "מנה גדושה של תבונה וריסון".

המוקש העיקרי הוא עניין האסירים. מאז עיסקת שליט נתון פת"ח במצוקה, כמי שדרכו המתונה נחלה כישלון בנושא שנמצא בלב הקונצנזוס ברחוב הפלשתיני. הצטברות האירועים (מעצרם המחודש של כמה ממשוחררי העיסקה, שביתת הרעב של העצירים המנהליים ומות העציר ערפאת ג'רדאת) העלתה את הנושא מחדש לכותרות, ואיפשרה לרשות לתפוס עליו בעלות. נכון לאמש העניינים היו עדיין בשליטה, אבל יותר מכל נושא אחר - לסוגיית האסירים יש פוטנציאל נפיץ במיוחד. מוקש נוסף הוא המצב הכלכלי בגדה. בהיעדר מסחר ותעשייה, המנוע העיקרי ביו"ש הוא המגזר הציבורי. אבל בהחלטתה (התמוהה) לעכב את העברת כספי המסים לרשות הפלשתינית, גזרה ישראל חודשים ארוכים ללא משכורת על עובדי הרשות; הפגיעה המיידית היא כלכלית ומורלית, בעתיד היא עלולה להתבטא גם בפגיעה בשיתוף הפעולה הביטחוני.

גם הפעילות הנמשכת של הימין הקיצוני עלולה להצית את הגדה. הכפר קוסרא בשומרון הפך למוקד חיכוך שבועי, שמחייב ריכוז מאמץ מצד השב"כ והמשטרה (שטרם לכדו את מי שביצעו את הירי החי בסוף השבוע). לאירועי "תג מחיר" יכולת להצית את השטח מיידית, ולאחד את הרחוב הפלשתיני (והעולמי) נגד ישראל. ויש מוקשים נוספים, חלקם פסיכולוגיים: תחושת פת"ח כי חמאס התחזק בעקבות מבצע עמוד ענן והוא זקוק לרוח גב משלו; חוסר העניין שמגלה דעת הקהל הערבית (והמערבית) בפלשתינים על רקע הנעשה בסוריה (וגם בתוניסיה, בלוב ובמאלי); הכישלון לקדם את שיחות הפיוס הפנימיות בין פת"ח לחמאס; ויותר מכל - הקיפאון המדיני המתמשך מול ישראל.

כל אלה מתבטאים בעלייה - מתונה אך ברורה ונמשכת - בהיקף התקריות האלימות בגדה. כרגע לא נראית עדיין מסה קריטית של אירועים או של מוטיבציות שתצית אינתיפאדה נוספת, אבל כמאמר הקלישאה - אדי הדלק בהחלט מצטברים באוויר. חלק מכך אובייקטיבי, אבל הרוב קשור במישרין לביקורו הקרוב של אובאמה באזור: הפלשתינים וגם ישראל מבקשים לצבור נקודות לקראת הביקור, כדי למצב את עצמם בנקודת זינוק טובה יותר במו"מ שעשוי להתחדש לאחריו.

אלא שבדרך למימוש הטקטיקה הזאת מונחים אותם מוקשים אסטרטגיים, שסכנתם גדולה. לכן נדרשים הפלשתינים לרסן הפגנות, וישראל - להקטין את החיכוך ולהכיל במידת האפשר את האירועים. רק פעילות נבונה ומשולבת, צבאית־מדינית, תצליח למנוע תבערה שמאיימת לפרוץ, אף על פי שלשני הצדדים אין ממש עניין בה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יואב לימור

פרשן צבאי

כדאי להכיר