הרבה מאוד מוקשים מונחים כעת ביהודה ושומרון, מאיימים להתפוצץ ולהצית תבערה. האחריות לנטרל אותם נחלקת בין ישראל לרשות הפלשתינית, שנדרשות עתה - כך לפי גורמים בכירים אמש - להפעיל "מנה גדושה של תבונה וריסון".
המוקש העיקרי הוא עניין האסירים. מאז עיסקת שליט נתון פת"ח במצוקה, כמי שדרכו המתונה נחלה כישלון בנושא שנמצא בלב הקונצנזוס ברחוב הפלשתיני. הצטברות האירועים (מעצרם המחודש של כמה ממשוחררי העיסקה, שביתת הרעב של העצירים המנהליים ומות העציר ערפאת ג'רדאת) העלתה את הנושא מחדש לכותרות, ואיפשרה לרשות לתפוס עליו בעלות. נכון לאמש העניינים היו עדיין בשליטה, אבל יותר מכל נושא אחר - לסוגיית האסירים יש פוטנציאל נפיץ במיוחד. מוקש נוסף הוא המצב הכלכלי בגדה. בהיעדר מסחר ותעשייה, המנוע העיקרי ביו"ש הוא המגזר הציבורי. אבל בהחלטתה (התמוהה) לעכב את העברת כספי המסים לרשות הפלשתינית, גזרה ישראל חודשים ארוכים ללא משכורת על עובדי הרשות; הפגיעה המיידית היא כלכלית ומורלית, בעתיד היא עלולה להתבטא גם בפגיעה בשיתוף הפעולה הביטחוני.
גם הפעילות הנמשכת של הימין הקיצוני עלולה להצית את הגדה. הכפר קוסרא בשומרון הפך למוקד חיכוך שבועי, שמחייב ריכוז מאמץ מצד השב"כ והמשטרה (שטרם לכדו את מי שביצעו את הירי החי בסוף השבוע). לאירועי "תג מחיר" יכולת להצית את השטח מיידית, ולאחד את הרחוב הפלשתיני (והעולמי) נגד ישראל. ויש מוקשים נוספים, חלקם פסיכולוגיים: תחושת פת"ח כי חמאס התחזק בעקבות מבצע עמוד ענן והוא זקוק לרוח גב משלו; חוסר העניין שמגלה דעת הקהל הערבית (והמערבית) בפלשתינים על רקע הנעשה בסוריה (וגם בתוניסיה, בלוב ובמאלי); הכישלון לקדם את שיחות הפיוס הפנימיות בין פת"ח לחמאס; ויותר מכל - הקיפאון המדיני המתמשך מול ישראל.
כל אלה מתבטאים בעלייה - מתונה אך ברורה ונמשכת - בהיקף התקריות האלימות בגדה. כרגע לא נראית עדיין מסה קריטית של אירועים או של מוטיבציות שתצית אינתיפאדה נוספת, אבל כמאמר הקלישאה - אדי הדלק בהחלט מצטברים באוויר. חלק מכך אובייקטיבי, אבל הרוב קשור במישרין לביקורו הקרוב של אובאמה באזור: הפלשתינים וגם ישראל מבקשים לצבור נקודות לקראת הביקור, כדי למצב את עצמם בנקודת זינוק טובה יותר במו"מ שעשוי להתחדש לאחריו.
אלא שבדרך למימוש הטקטיקה הזאת מונחים אותם מוקשים אסטרטגיים, שסכנתם גדולה. לכן נדרשים הפלשתינים לרסן הפגנות, וישראל - להקטין את החיכוך ולהכיל במידת האפשר את האירועים. רק פעילות נבונה ומשולבת, צבאית־מדינית, תצליח למנוע תבערה שמאיימת לפרוץ, אף על פי שלשני הצדדים אין ממש עניין בה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו