לא לעיתים תכופות נפתחת ידיעה במהדורות החדשות באיום שמשמיע היועץ המשפטי לממשלה. לפני ימים אחדים, שידר הכתב הפוליטי של כאן 11, מיכאל שמש, את תוכנן של אמירות מתוך ישיבת ממשלה, ממש בשניות שבהן נאמרו. שידור ישיר מישיבת הממשלה. היועמ"ש מנדלבליט הודיע כי יפתח בחקירה אם יעלה חשש להדלפות מתוך ישיבת הממשלה.
אך מה חדש? תופעת ההדלפות היא בשר מבשרה של עיתונות חופשית, חוקרת ומדווחת, שלא תוכל להתקיים ללא הדלפות. מה נשתנה? נשתנתה הטכנולוגיה.
אין ממשלה אשר לא דלפו פרטים מדיוניה. בתפקידי בעבר ככתב מדיני, ראיתי כי בראשם של תמלילי הישיבות בולטות המילים "סודי ביותר". באמת? הגזמתם, רבותיי. האם כל חילופי דברים בישיבות הממשלה ראויים לסיווג המחמיר והמאיים, "סודי ביותר"? גם המחלוקות על יעילותם של איסורי הסגר הן "סודיות ביותר"?
אכן, חלו שינויים, אך לא נשתנתה תאוות העיתונאי לדווח על המתרחש. יצר הדיווח, ולהיות הראשון בו, הדחף הזה לא קהה בקרב נאמני המקצוע. השתנו האמצעים להשגת המידע.
לפני שנים רבות, למשל, הסתתר העיתונאי שלמה נקדימון בעליית גג שאפשרה לו להאזין לדברים באולם שבו נערכה ישיבה "גורלית" של מפא"י, אז מפלגת השלטון. מעליית הגג הביא נקדימון לקוראיו מידע חשוב, מהימן, שהמפלגה חפצה להסתירו.
והיום, מחמת המגיפה ואיסוריה, ישיבות ממשלה נערכות במתכונת של שיחת ועידה מרחוק, ולא סביב שולחן הממשלה. התוצאה: שיתוף פעולה של הכתב עם אחד המשתתפים יכול להניב דיווחים ישירים, ממש בשידור חי. אין צורך לטפס לעליית גג.
ממשלת נתניהו איננה חסינה מפני איומו של היועמ"ש לחקור את מקור ההדלפה. אבל האם ראש הממשלה יתיר לחקור את השרים או מי מעוזריהם שנכחו בישיבה? בגין הודה בשעתו כי נתגלו "קלקולים" בממשלתו, אף שהבטיח כי מן הישיבות בניהולו לא יודלפו תכנים, כלומר "קלקולים". שום ראש ממשלה לא יזם הצמדת גלאי שקר לשר מן השרים. ומה על ההדלפות? אלה נמשכו.
לא רק העיתונאי רעב להדלפות. המדליף, שהוא כמעט תמיד שר, הוא המעוניין כי דבריו בישיבת ממשלה יובאו לידיעת הרבים. הוא ידליף מטעמים פוליטיים כדי לאשש את מעמדו בקרב ציבור שולחיו לכנסת. לאורך זמן יקוים קשר בין מדליף למודלף. לעיתים זהו חיבור עם עיתונאי יחיד, לעיתים עם רבים. ככתב מדיני, ישבתי דרך קבע מול מי שהשתתף בישיבת הממשלה. לאחר הישיבה, יצאתי כמוסכם לביתו, שם הכתיב לי מרשימות שערך בפנקסו, ציטוטים מדויקים שנאמרו בדיון. כעבור ימים יוכל המדליף להתבונן בתצלום דיוקנו באחד מעמודי העיתון, ואם לא יופיע צילום, כי אז ימצא המדליף את שמו נדפס בהבלטה בנוסח של ידיעה כלשהי, גם אם אינה חשובה.
בניגוד למה שסבורה התביעה בעניינו של נתניהו, אופי הקשר הזה איננו מהווה שוחד. בקהילת העיתונאים זהו הסדר ותיק, ממוסד, בין המדליף לבין הלקוח שלו, העיתונאי. זוהי מעין ברית, חוזה שלא נדפס, זו אחוות מדליפים עם מודלפים. ובחוזה סעיפים שלא נדפסו על הנייר, כי זו ברית לא כתובה. שני הצדדים לא חתמו עליה, גם לא בראשי תיבות. זו הבנה חקוקה בסלע. אפילו איום של היועמ"ש לא ישבור אותה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו